28 במאי 2025
נאום החוסן הישראלי של יו”ר המחנה הממלכתי בני גנץ בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה 2025
"חברי יאיר לפיד השאיר פתק על שולחן ראש הממשלה: “לפיד 24”.
בנט רשם את מפלגת “בנט 26”.
בפתק שלי כתוב – “ישראל 2048”.
הממשלה הבאה צריכה להפסיק להסתכל על שרידות שלטונית קצרת טווח – ולהתמקד בהבטחת קיומה ושגשוגה של ישראל בשנת המאה להקמתה.
מנהיג איראן הציב את 2040 כתאריך היעד להשמדת ישראל.
סינוואר ונסראללה חשבו שהחזון הזה יכול להתגשם, אפילו ניסו להקדים אותו.
ואני מסתכל על ישראל ושואל את עצמי – מה יהיה ניצחון אמיתי?
ניצחון אמיתי יהיה לא רק שנביס את אויבנו, אלא בעיקר שנבטיח את קיומנו, ושנתחזק עוד יותר.
שנוכל להגיד על חבלי הארץ שנפגעו: “כעומק הפגיעה – עומק הצמיחה”.
עלינו לעמוד בשני יעדים, שהאמת עליהם – אני מדבר עוד הרבה לפני השבעה באוקטובר:
גידול של חצי מיליון מתיישבים בנגב ובגליל בתוך חמש שנים, בדגש על הנגב המערבי שאני חי בו, ויישובי קו העימות שאני מכיר אותם היטב.
ועד שנת 2048, שמחצית מאוכלוסיית ישראל תגור בנגב ובגליל.
אם לא נעשה את זה – נאבד את המרחבים האלה, ונצופף את מרחב המרכז למציאות בלתי אפשרית.
אם לא נעשה את זה – אנחנו מקבלים דה-פקטו את תוכנית החלוקה, אותה מחקנו במלחמת השחרור.
עם תוכנית נכונה, עם השקעה נבונה בתשתיות ובחינוך, עם שירות ציבורי חזק ורשויות מקומיות שהן כלי הביצוע שפוגש את האזרח, שיקבלו סמכויות בהתאם – זה אפשרי.
כדי שממשלת הסכמות לאומית תוכל לקדם את זה, עלינו לטפל קודם כול באזרחים הרבים שנפגעו.
אנחנו צריכים להכיר בכך שישראל היא מדינה שעוברת – אי אפשר אפילו להגיד עברה – טראומה לאומית, וצריך לטפל בה.
נפגשתי בשבוע שעבר עם שלוש אמהות ללוחמים שנפצעו במלחמה פציעות קשות מאוד.
הן שייכות לעמותה שנקראת “אמא לביאה”.
אחת מהן סיפרה לי שבנה שנפצע היה אח גדול ונערץ, וכעת האחים האחרים לא יכולים להיות לידו בבית, וחייהם של אזרחים רבים נעצרו לחלוטין.
בסיום הפגישה שאלתי אותן: תגידו – בכל התהליך הקשה הזה, מישהו מהמדינה פנה אליכן באופן יזום?
והתאכזבתי לשמוע שוב ששלושתן ענו מיד – שלא.
לאור מה שקרה פה מאז השבעה באוקטובר, מדינת ישראל צריכה לשנות את ההיערכות שלה ולהתמודד עם האתגר שחוות עשרות אלפי משפחות.
כשר ביטחון הובלתי את רפורמת “נפש אחת” ואת ההכרה בצוללי הקישון.
מה שקרה מאז השבעה באוקטובר מצריך מאיתנו לאמץ את מה שעשינו שם ברמה של משרד הביטחון – גם לחברה הישראלית כולה.
יש פה אתגר ענק.
אנחנו מדינה שאזרחיה חשובים לה – היא גם צריכה להשיב אותם הביתה, היא גם צריכה לשלוח אותם לשרת בצורה הוגנת, והיא גם צריכה לדעת לטפל בהם בצורה טובה.
לצד אובדן החיים הכואב, שהוא באמת הדבר הגדול ביותר שקרה לנו בשבעה באוקטובר – נפגע גם האמון הבסיסי שבין המדינה לאזרח, או האזרח והמדינה.
וחוסר האמון הזה חוצה ארגונים, חוצה תופעות.
גם השבוע, מאות אלפי אזרחים נכנסו לממ”ד כשנורה טיל מתימן.
אין כמעט אזרח בישראל שבן משפחה או מכר שלו לא נפגע בקרב, נרצח, נפצע או נחטף.
מעל 40 אלף ילדים ובני נוער פונו מיישוביהם.
לפי הערכות משרד הבריאות – השנה יתווספו 300 אלף ישראלים למעגל מטופלי הנפש במדינת ישראל.
כל זה קורה, שעל פי הנתונים – יש לנו 16 מרכזי חוסן בלבד, ומערך השירות הפסיכולוגי החינוכי נמצא במחסור של למעלה מאלף פסיכולוגים!
אי אפשר להשאיר את זה ככה.
כדי לנצח, כדי ליישב את הנגב והגליל ולהוביל את ישראל לניצחון אמיתי – נדרשת תוכנית, שאני מרשה לעצמי לקרוא לה “חוסן לישראל”.
מה הבסיס?
מדינת ישראל חייבת להכיר בטראומה כאתגר לאומי, שמחייב התייחסות ייחודית ותקצוב של מיליארדים, בהובלת משרדי הממשלה הרלוונטיים – בריאות, רווחה ונוספים.
עלינו להבטיח לכל אזרח שחווה טראומה – אישית, קהילתית או אחרת – מענה מקצועי יזום.
יצא לי הכבוד להיות יושב ראש המועצה הציבורית של ארגון נט”ל בקטע שבין הצבא לבין הכניסה שלי לפוליטיקה.
ארגון קטן, נמרץ, מסור – אבל הוא לא מדינה.
צריך שתהיה פה מדינה בשביל הדברים האלו.
לכן, כחלק מהחזון לממשלת ההסכמות הלאומית ולישראל 2048, על הממשלה הבאה לנקוט במספר פעולות:
הראשונה והבסיסית: להכיר באמצעות חקיקה והחלטות ממשלה בטראומה ובחוסן לאומי כתחום אחריות מדינתי.
משם לפעול בשלושה מעגלים:
ברמה הארצית באמצעות מערכת הבריאות והרווחה.
ברמת הרשות המקומית מול התושבים – כי הם מכירים אותם.
והצוותים המקצועיים שנותנים מענה לאירועי חירום.
החקיקה והחלטות הממשלה בנושא צריכות להגדיר בצורה רחבה את הזכאויות, את תחומי האחריות ולהבטיח סטנדרטים מקצועיים לטיפול.
צריך להקים תוכניות להכשרה ארצית לעובדים במערכות השונות: אנשי חינוך, רופאים ועובדים סוציאליים.
צריך לגבש שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים לצורך מחקר והערכת התפקוד של המערכת, ולהקים מאגר ידע לאומי בטראומה וחוסן.
ברירת המחדל צריכה להיות שכל אזרח שנפגע באירוע, ובני משפחתו – מקבלים פנייה יזומה שבה מוצע להם סל הפתרונות והסיוע.
זה נכון חברתית, וזה נכון גם כלכלית – כי מהלך כזה יאפשר להם להיות אזרחים תורמים, ויאפשר לחבלי ארץ שלמים להתפתח ולהשתקם.
אסור לטעות – לא מדובר באיזו החלטת ממשלה או חוק שמעבירים.
מדובר בתוכנית שהטמעתה ועיצובה ייקחו קדנציה מלאה של ממשלה מתפקדת.
נדרש לבצע פיילוט של התפקוד באוכלוסיות בסיכון הגבוה ביותר – במעגלים הראשונים שנפגעו ביישובי הדרום והצפון.
ובמקביל – לגייס ולהכשיר את אנשי המקצוע לשלבים הבאים.
אחרי תקופת הפיילוט והפקת לקחים – יש להרחיב את התוכנית למאות האלפים שזקוקים למענה.
לקראת סיום אני מבקש להזכיר את יצחק רבין ז”ל, שקבע ש”ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כול – האדם, האזרח הישראלי”.
וניצחון איננו רק הבסת האויבים.
ניצחון אמיתי הוא קודם כול ניצחון של החברה הישראלית על הטרור – חוסנה ופיתוחה של החברה הישראלית.
המטרה של הממשלה הבאה היא להפוך את ישראל בשנת המאה שלה למדינה שהנחילה לאויביה תבוסה בשדה הקרב, והצמיחה חברה חזקה – שיכולה לכל אתגר ואיום שיציבו מולה.
חברה שיש בה הסכמות על ערכי הבסיס שלה.
חברה שהצליחה במשימה הלאומית ליישב את חבלי הארץ שנפגעו על הגבולות.
חברה שיוצאת חזקה, נושאת צלקת – אבל יודעת להמשיך קדימה."