1 בספטמבר 2024
ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים…
אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?”
ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים.
והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים.
האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.
דווקא אצל ממשלת ישראל, זו שאחראית היתה להגן על ילדיהם, שהיתה אחראית להשיב אותם בחיים – הם נתקלו לא פעם באטימות. דווקא בממשלת ישראל רבים מהם איבדו אמון.
אני מכיר את ג’ון ורייצ’ל. בכל שבוע דיברנו. אנחנו באים מאותו מיליה ירושלמי של ציונות דתית ליברלית, אוהדי הפועל ירושלים, מוסדות לימוד משותפים והרבה חברים משותפים.
הם מהאנשים המקסימים, האצילים, האדיבים והממלכתיים שפגשתי בחיי.
ונדמה, שגם מולם נשבר האמון הבסיסי ביותר שבין ממשלה לאזרחיה.
הירש, אחרי 11 חודשי ייסורים הוחזר הביתה בארון.
יהי זכרם של הירש, אלמוג, כרמל, עדן, אלכס ואורי ברוך".