6 באוגוסט 2024
ח"כ חילי טרופר: "על חוף ימה של תל אביב מוצבות תמונות ענק של מילואימניקים. הם כמו מביטים בעוברים ושבים ועיניהם מספרות רק חלק מהסיפור הגדול ומעורר ההשראה שלהם.
סרן מעיין בן נתן, אחות טיפול נמרץ בת 41 התגייסה למילואים, למרות ששוחררה מזמן. היא שימשה כאחות בית חולים שדה באזורי הלחימה, ויחד עם חבריה וחברותיה הצילה פצועים רבים.
תחת תמונתה כתבה: “כשהשתחררתי ניסיתי לברוח לחו”ל קצת, לנסות לעכל את מה שעברנו. לא הצלחתי להתנתק, חזרתי לארץ ולהתחלתי לנשום חזרה כשהגעתי לפה. דווקא בתוך הטירוף מרגישים את החיבור העמוק שיש לנו למקום הזה. אני מבינה שאף מקום לא יבין אותי ככה, גם בלי מדים. אף עם לא ירגש אותי ככה”.
רס”ל עמיאל בנעים שיתף בכנות בצלקות הנפשיות איתן חזר מהמלחמה. ב-7.10 יחד עם כלבו עסק באיתור נעדרים בשטח מסיבת הנובה וראה מה שראה שם. אחר כך נכנס לעזה להילחם.
“המחיר הנפשי ששילמתי הוא מחיר כבד. מאז המלחמה אני לא ישן בלילות, וכשנרדם מתעורר מסיוטים…הדבר היחיד שמצליח להציל אותי זה ריי הכלב שלי. הלוואי ותהיה פה הרבה יותר אחדות מפוליטיקה, אחרת מה עשינו בזה?”
עמיאל גם מבקש ש”תראו אותי ואותנו, שתשימו לב לאנשים סביבכם שחזרו מהמילואים ולעולם לא באמת ישובו”.
רס”ן רליק גנץ כתב: “כשחזרתי נעשיתי רגיש יותר למה שקורה סביבי. אנחנו נוסעים ברחוב וצופרים למבוגר שנוסע לאט, ולא יודעים מה הוא עבר ואיזה מלחמות, אולי הוא שורד שואה? אני חושב שאנחנו צריכים לפתח יותר סבלנות, חמלה וכבוד”.
האנשים הטובים האלה, ששילמו ומשלמים מחירים כבדים, מבקשים שנהיה כולנו אנשים קצת יותר טובים".