ח"כ חילי טרופר: "חן אלמוג גולדשטיין היא אחת ויחידה. גם משום שספק אם יש בעולם מקרה דומה – אישה שהיא גם אלמנה וגם אם שכולה וגם חטופה שחזרה וגם אמא לילדים חטופים שחזרו. וגם משום שיש בה כוחות נפש, שקשה לתפוס בעין אנושית. לא פגשתי מישהי כמותה. חן, שבעלה נדב וביתה ים נרצחו ב-7.10 בביתם בכפר עזה, ושהיא עצמה שהתה בשבי 51 יום לאחר שנחטפה לעזה יחד עם ילדיה אגם, גל וטל, היא אישה שלא מוותרת. היא נלחמת על שיקום משפחתה והיא נלחמת למען החטופות והחטופים שנותרו במנהרות עזה."

11 ביוני 2024

ח"כ חילי טרופר: "חן אלמוג גולדשטיין היא אחת ויחידה. גם משום שספק אם יש בעולם מקרה דומה – אישה שהיא גם אלמנה וגם אם שכולה וגם חטופה שחזרה וגם אמא לילדים חטופים שחזרו.
וגם משום שיש בה כוחות נפש, שקשה לתפוס בעין אנושית. לא פגשתי מישהי כמותה.

חן, שבעלה נדב וביתה ים נרצחו ב-7.10 בביתם בכפר עזה, ושהיא עצמה שהתה בשבי 51 יום לאחר שנחטפה לעזה יחד עם ילדיה אגם, גל וטל, היא אישה שלא מוותרת. היא נלחמת על שיקום משפחתה והיא נלחמת למען החטופות והחטופים שנותרו במנהרות עזה.

מגילת רות, שיקראו בחג השבועות בבתי הכנסת, היא אחד הטקסטים המופתיים בהקשר של חסד. אין בה סיפורי ענק של חורבן וגאולה, אלא רק סיפור קטן-גדול על כמה נשים שעושות חסד.
רות שלא עוזבת את נעמי. רות שלא נוטשת ולא עוזבת אדם במצוקה. “עמך – עמי, אלוהיך – אלוהי”, היא מכריזה באהבה שאינה תלויה בדבר.

זו מגילה של נשים אמיצות, חזקות ומלאות חסד. בדיוק חן אלמוג גולדשטיין.

המחשבה על חן – מחזיקה בציפורניים את עצמה ואת ילדיה אי שם במרתפי עזה, כשהיא יודעת שהיא איבדה בעל ובת, קשה לעיכול ולהבנה.
המחשבה עליה – מגייסת כוחות כדי להמשיך ולהיאבק בארץ ובעולם עבור החטופות שהיו איתה שם, והיא יודעת מה עבר עליהן ומה עובר עליהן, מעוררת השראה.

כמו רות שלא עזבה את נעמי, גם חן וביתה אגם ולצידן נשים רבות אחרות שקמות מהאובדן והכאב, לא יעזבו את הנשים והאנשים שנותרו בעזה. נאמנות לרוח החסד והערבות ההדדית של מגילת רות, גם הן כמו מכריזות “עמך- עמי, אלוהיך – אלוהי”.

האתר שאתה גולש בו עשוי להשתמש בעוגיות (קוקיז) ובטכנולוגיות דומות. על ידי כניסה לאתר אתה מאשר את תנאי השימוש הכוללים שימוש בעוגיות (קוקיז). אישור

חדשות ועדכונים

ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים… אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?” ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים. והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים. האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.

1 בספטמבר 2024

בין עם ישראל לעדה הדרוזית כרותה ברית אחים חזקה, ברית שהלכה והתהדקה מאז ה-7 באוקטובר. בניה הגיבורים, לוחמים אמיצים, שדהרו לחזית בשבת השחורה וממשיכים להילחם מאז בגבורה ונחישות בכל החזיתות. בחודשים מאז, בכל שבעה וביקור ניחומים אצל משפחות שכולות מהעדה הדרוזית אנחנו שומעים מהם על המסירות חסרת הפשרות למדינת ישראל וביטחונה, על הנכונות להקריב בשדה הקרב, ותחושת השייכות העמוקה. אך לצערינו אנחנו נאלצים עדיין לשמוע גם על העלבון ועל האפליה המבישה בקשר אליהם והתביעה הצודקת לתקן את החוק הקיים כך שייראה בעדה הדרוזית כשווה. שווה לא רק בשדה במלחמה, לא רק ברית דמים, אלא ברית חיים. היום העלה חברינו ח”כ אלון שוסטר את הצעת החוק שלו לתיקון חוק הלאום והוספה של ערך השוויון ברוח מגילת העצמאות, אך לצערנו הקואליציה הפילה אותו והחוק לא עבר. נמשיך להאבק למען העדה הדרוזית, סיעת המחנה הממלכתי מחויבת לא רק לברית הדמים בינינו אלא גם לברית החיים.

3 ביולי 2024

יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: ״ומתוך האדמה המדממת, רגליי ננעצו, הכו שורשים״ בשבת ההיא, בין שבילי הקיבוץ שרק יום קודם לכן עוד התרוצצו בהם ילדים שובבים ומאושרים, רמי גולד, חבר הקיבוץ ומגיבורי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים, נלחם בגבורה מול המחבלים שהגיעו לקחת לו, ולכולם, את הבית, ואת הכל. כשהגעתי אתמול לביקור נוסף בקיבוץ בארי, סיירנו גם בשכונה החדשה שנמצאת בבנייה וצפויה להכיל מעל 50 בתים חדשים. הוא הצביע על כביש הגישה החדש שנסלל רק לאחרונה ואמר משפט אחד שריגש אותי – ״תסתכל על זה. זה לא כביש, זו יציקה של תקווה״. בקיבוץ בארי של אחרי השבעה באוקטובר, לא סוללים סתם כבישים, לא בונים עוד בתים ולא יוצקים סתם בטון. יוצקים תקווה וחלומות חדשים. כל בית שיקום וכל שביל שייסלל במקום מה שחרב, עבורם, הם הרבה יותר מ״פרויקט התחדשות״. הם לא מוותרים, ובנחישות, מתוך ההריסות, הם בונים עתיד, נועצים רגליים, ומכים שורשים. הם רואים בכך את משימת חייהם, ועלינו, כמדינה וכחברה, לראות זאת בדיוק כך – בבארי, ובנגב המערבי כולו. זה הניצחון האמיתי".

28 ביוני 2024

צעירי המחנה הממלכתי

הצטרפו לדור העתיד של המחנה הממלכתי והמדינה.

הסיפור שלנו

בואו לשמוע איך הכל התחיל.

חדשות ועדכונים

התעדכנו בכל מה שקורה וכל מה שחדש.

גם אתם מרגישים שחייבים להתקדם?

הצטרפו אלינו!

אייקון וי
אייקון וי

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרינו ברשתות