8 ביולי 2024
יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: "בשעות הערב הגיעה ההודעה האחרונה מאייל. בשתיים בלילה, כבר הגיעה הדפיקה בדלת.
ניסיתי להכיר אותו. רס״ן (מיל׳) אייל אבניאון כבר איננו בין החיים, אבל בביקורי אתמול בבית המשפחה, ניסיתי ללמוד עליו מסיפוריהם של בני משפחתו. לא ציפיתי לתשובה מהירה כל כך, כששאלתי אותם מה אייל הכי אהב לעשות.
״לחיות״.
בין מילותיהם של בני המשפחה האוהבים והמתגעגעים כל כך, ניתן היה לשמוע גם את הפחד, שמותו יהיה לשווא. אני מבין למה לאנשים יש נטייה להתייאש, אמרתי להם, אבל אין לנו פריבילגיה כזו. סיפרתי להם על שיחתי עם ורד ומזי מכפר עזה רק כמה ימים קודם לכן, שסיפרו כי בתוך התופת שחוו בממ״ד, הבטיחו לעצמן, ״אנחנו נמשיך לחיות כאן – ואנחנו נחיה כאן בשמחה״.
במשך 30 מתוך 38 שנותיי בצה״ל שירתתי בתפקידים קרביים, כשתמיד ריחפה מעליי המחשבה שמשהו עלול לקרות. אף אחד לא מתכנן או בוחר איך זה יקרה לו – אבל אנשים כן בוחרים איך הם חיים.
כשנוחתת מכה קשה כל כך, בשורה שהופכת את חיינו מן הקצה אל הקצה – ישנה נטייה מובנת וברורה, להסתכל רק על האסון שאירע בקצה החיים, ועל התחושות הקשות שמלוות אותו. אבל החיים, החיים שחי עד אז, והדרך שבחר לחיות אותם – גם אותם צריך לזכור. אלה, לא היו לשווא.
רגע לפני צאתי, שאל אותי אחד מבני משפחתו של אייל –
״מה אנחנו צריכים לעשות?״.
כל כך הרבה עשתה משפחתו של אייל. את היקר לה מכל היא נתנה למען המדינה. אבל את התשובה כבר קיבלתי מהם, רק כמה דקות קודם לכן.
״לחיות״.