4 באפריל 2024
השר חילי טרופר: "בכניסה לבית משפחת ווייל, שאיבדה את בנה סיוון, לוחם אגוז שנפטר מפצעיו, מקבלים זריקת ציונות.
ג'וליאן והלן הוריו עלו לארץ מצרפת מטעמי ציונות.
הם השתלבו בארץ, בנו כאן את ביתם, הביאו ילדים לעולם ואוהבים את המולדת עד כלות.
בנם נפל על הגנת המולדת שהם כה אוהבים.
ג'וליאן והלן יושבים עם חולצות הצוות מהיחידה, ובמבטא צרפתי מספרים על הבן האהוב. כמה הם גאים בשירות של הבן הבכור נתן בסיירת צנחנים ובשירות של סיוון באגוז. זו הארץ שלנו וצריך להילחם עליה. אנחנו גאים שהילדים שלנו נלחמו בישראל.
במהלך המלחמה, סיון פונה מתוך עזה לניתוח אפדנציט דחוף. אחרי חודש וחצי של התאוששות הוא התעקש לחזור לעזה ולהילחם עם החברים מצוות ידין.
כשהטיל פגע בבית, הצוות בדיוק היה במעגל צוותי. אלון נהרג, סיון נפצע אנושות ונפטר מפצעיו. כל יתר החברים מפוזרים בין בתי חולים ומנסים להתאושש.
מדובר בצוות מסור ומיוחד, שהלוחמים בו הם כמו אחים ולמשפחות של סיון ואלון הם סיפרו שכאשר יצאו, הם יעשו קעקוע של עץ אלון לזכרו של אלון ושמש לזכרו של סיון. מבחינתם, אלון היה השורשים של הצוות וסיון היה השמש שלהם.
משפחתו של סיון, ברגעים הכי קשים בבית החולים החליטה לתרום את איבריו. ההורים ישבו עם שלושת הילדים וביחד החליטו, ברוחו של סיון, להמשיך לתרום ולתת.
בחייו סיון נתן לאחרים. ובמותו הוא נתן חיים לחמישה בני אדם. החברים צחקו שמי שקיבל את הריאות של סיון הסתדר לגמרי ופתאום יגלה עד כמה הוא חזק. הלן שיתפה שהיתה רוצה בעיקר לפגוש את מי שקיבל את הלב של בנה.
לב טוב ורחב, שממשיך לפעום בגופו של אדם ובנפשם של רבים.
יהי זכרו ברוך".