ח"כ מיכאל ביטון: "עוד שבוע של מלחמה הגיע לסופו, בשגרת חירום לא נתפסת. שגרה של הלוויות, ניחומים, פגישות עם מפונים ולצידה, כאילו ביקום מקביל – עבודה פרלמנטרית נדרשת והכרחית לסיוע לעורף ולהשגת ייעדי המלחמה. ביום ראשון התחלנו בסיור בצפון, יחד עם השר בני גנץ, הבהרנו שהניצחון שלנו יהיה כשתושבי בארי ומטולה יחזרו לבתיהם וידעו שהם בטוחים ומוגנים. פגשנו את החיילים והמפקדים באוגדה וקיבלנו סקירה מבצעית. פגשנו את ראשי המועצות גיורא זלץ ובני בן מובחר, ראינו ושוחחנו עם התושבים, ראינו את הארץ הטובה ובניה שביקשו מאיתנו לעשות את המעשים הנכונים והבטיחו שהם יהיו שם ויתמידו ככל שיידרש".

3 בנובמבר 2023

ח"כ מיכאל ביטון: "עוד שבוע של מלחמה הגיע לסופו, בשגרת חירום לא נתפסת. שגרה של הלוויות, ניחומים, פגישות עם מפונים ולצידה, כאילו ביקום מקביל – עבודה פרלמנטרית נדרשת והכרחית לסיוע לעורף ולהשגת ייעדי המלחמה.

ביום ראשון התחלנו בסיור בצפון, יחד עם השר בני גנץ, הבהרנו שהניצחון שלנו יהיה כשתושבי בארי ומטולה יחזרו לבתיהם וידעו שהם בטוחים ומוגנים. פגשנו את החיילים והמפקדים באוגדה וקיבלנו סקירה מבצעית. פגשנו את ראשי המועצות גיורא זלץ ובני בן מובחר, ראינו ושוחחנו עם התושבים, ראינו את הארץ הטובה ובניה שביקשו מאיתנו לעשות את המעשים הנכונים והבטיחו שהם יהיו שם ויתמידו ככל שיידרש.

למחרת, ניהלתי דיון חירום חסוי בוועדת המשנה של וועדת החוץ והביטחון שאני עומד בראשה – הוועדה לתפיסת הביטחון ובניין הכח. נושא הדיון היה כיתות הכוננות במרחב האזרחי ופרויקט "בני המקום" והתיאום והכיסוי בין צה"ל לבט“פ. כיתות הכוננות, שהוכיחו עמידה איתנה, היו הראשונים להגיב למתקפת הטרור בשעות שלפני הגעת כוחות הביטחון. בזכותן יישובים שלמים ניצלו או הצליחו למנוע אסונות כבדים והן חייבות להתעצם ולקום ביישובים נוספים. אנו עמלים על השלמת המשימה, במאמץ בין משרדי ויחד עם קבוצת חברי כנסת המחויבים לכך. מיד אחרי הדיון, נסעתי למתווך בעצמי, כדי להתאמן בירי, כדי להיות כשיר לשאת נשק ארוך קנה כחלק מהשתתפותי בכיתת הכוננות בעירי ירוחם.

ביום שלישי קיימנו דיון חירום משותף לוועדה העבודה והרווחה והוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל שאני עומד בראשה. הדיון היווה המשך לדיון קודם בנושא התיאום בין החברה האזרחית למשרדי הממשלה. בדומה לכיתות הכוננות, החברה האזרחית, על כל מגוון עמותות, האירגונים והיוזמות שצמחו בה בעת הזו ובעבר ידעה להגיב בזמן שיא ולהציע שירותים מצילי חיים ושירותים אחרים היכן שהמדינה לא היתה ערוכה לכך. החובה שלנו כמדינה, היא לאפשר לאותם אירגונים להמשיך לבצע את עבודתם מבלי שיהיו תלויים בתרומות שעשויות ככל שהזמן עובר לפחות, וכן לדאוג לתיאום אידיאלי ביניהם לבין משרדי הממשלה, כדי להבטיח שאף אזרח לא נופל בין הכיסאות.

ברביעי, המשכנו בסדרת דיוני החירום שעסקנו בהם בהקמת משל״ט לאומי לטיפול בטראומה. הצעתי לקרוא לו מטרי״ה – מרכז טראומה ייעודי הוליסטי. שיעבוד באופן אחוד וסדור, פרו אקטיבית, לאיתור וטיפול בחרדות וטראומה. הקמת המשל״ט תחסוך בטווח הארוך סבל וכאב רב לאזרחים, וכן תופעות של פוסט טראומה שהן הרסניות הן במונחי כאב וסבל והן במשמעויות תקציביות שיעלו למדינה הון רב. לשמחתי, שר הבריאות, אוריאל בוסו, שלקח חלק בדיון – הודיע שבכוונתו להביא הצעת ממשלה בגובה מאות מיליונים שיוקדשו למטרה זו. אנו נמשיך לעקוב ולדרוש את הקמת המשל״ט. בהמשך היום, השתתפתי בהלווייתו של סמ״ר עדי ליאון ז״ל, אותו תוכלו להכיר בפוסט שפירסמתי.

אתמול, השתתפתי בהלוויותיהם של סמ״ר רועי סרגוסטי ז״ל ושל רס״ל במיל׳ שלו (ציון) שרעבי ז״ל. גם עליהן פירטתי בנפרד. אני מזמין אתכם להקדיש מספר דקות לקריאה על האישיות המופלאה של כל אחד מהם ועל ההספדים קורעי הלב שנשמעו בהלוויותיהם. משם, המשכתי לשיחה ספונטנית ואינטימית עם מפוני קיבוץ איילון המשתכנים במלון בשדה בוקר. שמעתי מהם על הכמיהה לחזור לקיבוץ כאשר לא יהיה נתון לאיומים המתרגשים עליהם. יצאתי מהפגישה עם רשימת משימות ושמחתי לפגוש את החברים שחלקו עימי את האתגרים במציאות אליה נקלעו.

מיד אחרי המפגש, קיימתי שיחת זום עם נציגי משרד האוצר ומשרד רוה״מ לקראת דיוני חוק הסיוע הכלכלי שיחלו בוועדת הכספים ביום ראשון. שמעתי מהם על מתווה הסיוע ועל הפרקים שעוסקים בחברה האזרחית ושטחתי בפניהם את הדרכים בהן אני מאמין שיש לעסוק בנושא.

בסיומו של היום, נסעתי לדימונה, כדי להשתתף בהערכת מצב בנוכחותו של שר הנגב והגליל, יצחק וסרלאוף בהובלת ראש העיר, בני ביטון. עסקנו באספקטים השונים של ניהול העיר ובצרכיה בתקופת המלחמה. דימונה, הפכה לעיר שיכולה להציע מקלט ומזור למפונים ותומכת בתושביה בתקופה מאתגרת זו. התעודדתי לשמוע שנושאים רבים מטופלים כראוי, אך שמעתי גם טענות מוצדקות על הסיוע הכלכלי החסר מהמדינה.

בסופו של השבוע, לקראת תחילתו של שבוע נוסף הטומן בחובו אתגרים רבים נוספים, אני מבקש לחזק את לוחמינו בחזית והאזרחים שבעורף – העמידה האיתנה שלכם, המסירות, היא זו שבזכותה נוכל למגר את הרוע והרשע, את הטרור, להחזיר את השקט לגבולותינו וביחד לנצח".

האתר שאתה גולש בו עשוי להשתמש בעוגיות (קוקיז) ובטכנולוגיות דומות. על ידי כניסה לאתר אתה מאשר את תנאי השימוש הכוללים שימוש בעוגיות (קוקיז). אישור

חדשות ועדכונים

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ: ״דיון חירום בנושא קריסת משרתי המילואים ומשפחותיהם״. תנו לזה רגע לשקוע, לכותרת הזו. זה נושא הדיון שהתנהל אתמול בבוקר בכנסת, בוועדה לפיתוח ולחיזוק הנגב והגליל, ביוזמת ראש הוועדה ח״כ מיכאל ביטון. זה דיון חשוב. אבל במדינה מתוקנת, הוא פשוט לא מתקיים. במדינה מתוקנת, לא היינו צריכים להביא לכנסת את משפחות משרתי המילואים שקורסות תחת הנטל כדי שיוכלו להשמיע את קולן, כדי לאפשר להן מקום לזעוק מדם ליבן. מדינה מתוקנת הייתה עושה כבר מזמן את הדבר המובן מאליו, ופשוט דואגת להם, כבר מהיום הראשון. היא הייתה דואגת להם למעטפת בכלל התחומים, ואומרת להם – ״אתם משלמים מחיר יקר כל כך, ואנחנו כאן, ונדאג לכם״. ישבתי שם מולם אתמול והתביישתי. התביישתי בעיקר בגלל הפער העצום בין הפעילות של לוחמינו הגיבורים בשבע הזירות, לבין מה שקורה כאן בכנסת. הפער שבין לוחמינו, שנמצאים בטנק, בספינה ובמארבים ביחד, ללא הבדלים – לבין הניסיון של הקואליציה לקרוע אותנו בתוך הבית.

12 בנובמבר 2024

ח"כ חילי טרופר: "חבר הכנסת אריה דרעי אמר היום כי “בשבועות הקרובים נוכל להסדיר שבני הישיבות יוכלו לשבת ללמוד ללא הפרעה, ללא בעיות של צווים”. בשבועות הקרובים כן ישלחו צווים למילואימניקים בפעם הרביעית או החמישית בתוך שנה, והם יקראו ויקרעו מתוך משפחתם, פרנסתם וחייהם כדי להגן על המדינה. בשבועות הקרובים שוב יוארך שירותם של לוחמים בסדיר, שנלחמו בתוך שנה אחת בעזה ובג’נין ובלבנון. הם ימשיכו להקיז את דמם למען העם והארץ. במדינה אחת יהיו מי שילמדו “ללא הפרעה וללא בעיות של צווים” ומי שיסכנו את חייהם שוב ושוב. ואני תוהה כיצד עומדים מול אלוהיהם מי שמרגישים נוח לשלוח את אחיהם למלחמה ולא לוקחים בה חלק?! כיצד יש מי שנאבקים לשבת ללמוד ללא הפרעה ובלי בעיות של צווים, בזמן שאחיהם נאנקים, מסתכנים ומקריבים?! איזו תורה לומדים בישיבות החרדיות, שמאפשרת להם לראות את אחיהם הנאנקים תחת משא כבד והם אינם נחלצים לסייע?! וכמה רחוקה היא מהתורה שאני לומד בה".

14 באוקטובר 2024

ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים… אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?” ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים. והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים. האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.

1 בספטמבר 2024

בין עם ישראל לעדה הדרוזית כרותה ברית אחים חזקה, ברית שהלכה והתהדקה מאז ה-7 באוקטובר. בניה הגיבורים, לוחמים אמיצים, שדהרו לחזית בשבת השחורה וממשיכים להילחם מאז בגבורה ונחישות בכל החזיתות. בחודשים מאז, בכל שבעה וביקור ניחומים אצל משפחות שכולות מהעדה הדרוזית אנחנו שומעים מהם על המסירות חסרת הפשרות למדינת ישראל וביטחונה, על הנכונות להקריב בשדה הקרב, ותחושת השייכות העמוקה. אך לצערינו אנחנו נאלצים עדיין לשמוע גם על העלבון ועל האפליה המבישה בקשר אליהם והתביעה הצודקת לתקן את החוק הקיים כך שייראה בעדה הדרוזית כשווה. שווה לא רק בשדה במלחמה, לא רק ברית דמים, אלא ברית חיים. היום העלה חברינו ח”כ אלון שוסטר את הצעת החוק שלו לתיקון חוק הלאום והוספה של ערך השוויון ברוח מגילת העצמאות, אך לצערנו הקואליציה הפילה אותו והחוק לא עבר. נמשיך להאבק למען העדה הדרוזית, סיעת המחנה הממלכתי מחויבת לא רק לברית הדמים בינינו אלא גם לברית החיים.

3 ביולי 2024

יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: ״ומתוך האדמה המדממת, רגליי ננעצו, הכו שורשים״ בשבת ההיא, בין שבילי הקיבוץ שרק יום קודם לכן עוד התרוצצו בהם ילדים שובבים ומאושרים, רמי גולד, חבר הקיבוץ ומגיבורי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים, נלחם בגבורה מול המחבלים שהגיעו לקחת לו, ולכולם, את הבית, ואת הכל. כשהגעתי אתמול לביקור נוסף בקיבוץ בארי, סיירנו גם בשכונה החדשה שנמצאת בבנייה וצפויה להכיל מעל 50 בתים חדשים. הוא הצביע על כביש הגישה החדש שנסלל רק לאחרונה ואמר משפט אחד שריגש אותי – ״תסתכל על זה. זה לא כביש, זו יציקה של תקווה״. בקיבוץ בארי של אחרי השבעה באוקטובר, לא סוללים סתם כבישים, לא בונים עוד בתים ולא יוצקים סתם בטון. יוצקים תקווה וחלומות חדשים. כל בית שיקום וכל שביל שייסלל במקום מה שחרב, עבורם, הם הרבה יותר מ״פרויקט התחדשות״. הם לא מוותרים, ובנחישות, מתוך ההריסות, הם בונים עתיד, נועצים רגליים, ומכים שורשים. הם רואים בכך את משימת חייהם, ועלינו, כמדינה וכחברה, לראות זאת בדיוק כך – בבארי, ובנגב המערבי כולו. זה הניצחון האמיתי".

28 ביוני 2024

צעירי המחנה הממלכתי

הצטרפו לדור העתיד של המחנה הממלכתי והמדינה.

הסיפור שלנו

בואו לשמוע איך הכל התחיל.

חדשות ועדכונים

התעדכנו בכל מה שקורה וכל מה שחדש.

גם אתם מרגישים שחייבים להתקדם?

הצטרפו אלינו!

אייקון וי
אייקון וי

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרינו ברשתות