20 באוקטובר 2023
ח"כ מיכאל ביטון: "מיד כשירדתי מהמשמרת בכיתת הכוננת של קיבוץ חניתה בבוקר יום חמישי, נסעתי לפגוש את חברי ראש המועצה האזורית מטה אשר, משה דוידוביץ׳. במהלך פגישתנו עלינו לשיחת זום של ראשי רשויות הצפון עם שר הפנים, משה ארבל שעסקה בצרכים ובאתגרים באיזור. היעד הבא שלנו היה בית משפחת פרנקל, שאיבדו את ביתם זיו ז״ל בטבח במסיבה שהתקיימה ברעים. דניאל וראובן הוריה, סיפרו על זיו, שבדיוק כמו שמה הפיצה אור סביבה. ראיתי זאת בסרטון שהראו לי, בו היא רוקדת ושמחה, מימים יפים יותר שלא יחזרו. הם סיפרו לי שאחד הדברים שהכי מחזקים אותם אחרי האסון הנורא הוא שמגיעים לביתם אנשים שהם כלל לא הכירו – ובאמת באותה העת פגשנו אדם יקר מחיפה, שאחרי שהכין ושלח לדרום 200 מנות אוכל לחיילים נכנס לרכבו ויצא לשבת שבעה עם משפחות מהאיזור. תרומה אישית קטנה ומשמעותית מאוד שמשפחת פרנקל העריכה ואני גם בטוח שמשפחות אחרות הזוכות לביקורים כאלה מעריכות מאוד.
משם נסעתי לפגוש את חברתי חכ״ל יעל רון בן-משה, המתגוררת בקיבוץ געתון. קיבוץ קטן שגם הוא נמצא תחת איום. מספר ילדים מסתובבים עם אופניים סביבנו בשעה שאנחנו יושבים לשיחה הם מספר חיילים מכיתת הכוננות. יעל מספרת לי שהילדים נמצאים בהפוגה של כמה שעות, כיוון שבשאר היום הם חייבים להסתגר בבתים. בקיבוץ ישנה מיגונית אחת ליד חדר האוכל וצינור בכניסה לקיבוץ המיועדים להגנה למי שימצא בסביבתם בזמן אזעקה. יעל מסייעת גם בקיבוץ וגם במרחב הצפוני בכלל לכל הקהילות, לבסס אותן ואת החוסן שלהן. אנו שומע מהחיילים בכיתת הכוננות שהם השלימו ציוד בעצמם, גייסו תרומות ושעדיין נדרשים להם נשקים וציוד, ואני מוסיף זאת לרשימת העבודה שלי, כדי שגם שם יתמלאו כל התנאים שיאפשרו שמירה על היישוב באופן מיטבי.
התחנה האחרונה שלי בעיר נהריה תהפוך לשתי תחנות, חברי ברוך לגזיאל מזמין אותי לביתה של גיסתו, מירי דהן. אני מתקשר לראש העיר, רונן מרלי, ומזמין אותו להצטרף אלינו. הוא מופיע תוך כמה דקות כיוון שסייר בעיר, חמוש בנשק ארוך, מגויס לשמירת העיר. רונן הוא ראש עיר מצוין, רציני, הוא בעל ניסיון צבאי והוא מופת של דוגמא אישית, לא בכדי הוא מוערך בכל מקום שהוא מגיע אליו. הדירה שבה אנו נמצאים משקיפה על חוף הים היפה של נהריה ולרגע אפשר לשכוח את המציאות שבה אנו מצויים, ללא עוברת דקה ומתחילות אזעקות בעיר. אנו רצים לממ״ד וכעבור כמה דקות ראש העיר נוסע לחמ״ל העירוני. אנו נוסעים בעקבותיו ומגלים חמ״ל עירוני מתפקד שיש לו שיטת הפעלה סדורה ויעילה. 100 מתנדבים חמושים מהעיר חולקו לסיורים על פי רובעים, לכל רובע יש מפקד, אי אפשר שלא להתרשם מההיערכות בנהריה ובהחלט מגיעה על כך מילה טובה לראש העיר ולכל המעורבים בהקמת המערך. כשאני יושב איתו לשיחה קצרה בצידי החמ״ל הוא מדבר איתי על הערכים שחשובים במנהיגות. לכאורה שיחה מפתיעה בתוך הסיטואציה, אך כל כך נכונה לשעה הזאת. בפשטות הוא מציג לי שני ערכים שבעיניו כל ילד, כל עובד, כל חייל וכל מנהיג צריכים לאמץ: כבוד האדם – לא משנה מהי המשימה שלך, עליך לעשות אותה בכבוד, להתנהג ולהבין מה המשמעות של לכבד את האדם שמולך ולצידך. אחריות – אם לקחת על עצמך משימה או קיבלת אחת, עליך לקחת עליה אחריות מלאה, לבצע אותה עד הסוף ובאופן שידעו שאפשר לסמוך עליך.
הדבר המדהים בשני הערכים האלה, הוא שהם בדיוק הערכים שהובילו את כל אותם אזרחים שהתנהגו בגבורה בשעות הראשונות של המלחמה. שהצילו משפחות ויישובים שונים. לקחו אחריות מלאה, אמרו ״הנני״. ביצעו משימות עד הסוף ואפשר היה לסמוך עליהם. כך גם כבוד האדם שהוביל אותם, לדאוג לאלו שצריכים פינוי, אלו שצריכים הצלה, ואלו שצריכים קבורה מכובדת. פשוט שמרו על כבוד האדם".