ח"כ אלון שוסטר: "בשנות השבעים, "צוללות בוואדי", היה הקוד לתרחיש בלתי סביר בעליל, שמדמה אויב שלא ניתן להתמודד עימו. בשבת, לפני שבועיים, התממש לאסוננו תרחיש בלהות כזה, שהיה גדול עשרת מונים מהאיום אליו התכוננו כיתות הכוננות של יישובי עוטף עזה. בישובים בהם גודל הכוח התוקף היה שווה ואף כפול ומשולש, יכלו הגיבורים המקומיים לעמוד מול הפולשים, על אף שהפתיעו אותנו. בישובים בהם הוחדרו טרוריסטים בכמות וביכולות צבאיות גדולות, בטרם התארגנה כיתת הכוננות, התחוללו מעשי הטבח הנוראים".

21 באוקטובר 2023

ח"כ אלון שוסטר: "*כיפורים בסוכות*
פרק ד' – אנשים

אביאני ופיורנטינו

בשנות השבעים, "צוללות בוואדי", היה הקוד לתרחיש בלתי סביר בעליל, שמדמה אויב שלא ניתן להתמודד עימו. בשבת, לפני שבועיים, התממש לאסוננו תרחיש בלהות כזה, שהיה גדול עשרת מונים מהאיום אליו התכוננו כיתות הכוננות של יישובי עוטף עזה.
בישובים בהם גודל הכוח התוקף היה שווה ואף כפול ומשולש, יכלו הגיבורים המקומיים לעמוד מול הפולשים, על אף שהפתיעו אותנו. בישובים בהם הוחדרו טרוריסטים בכמות וביכולות צבאיות גדולות, בטרם התארגנה כיתת הכוננות, התחוללו מעשי הטבח הנוראים.
בשער הנגב, הבאנו לקבורה השבוע עשרות חברות וחברים, צעירות וצעירים, ילדים ומבוגרים שנרצחו בביתם בידי בני עוולה. חלק מהנופלים זכו למות כשנשק בידיהם והם מגנים על הבית הפרטי והבית הקיבוצי שלנו. שניים מהם היו מנהיגים מקומיים, הרבש"צים: שחר אביאני מכפר עזה ואילן פיורנטינו מנחל עוז, שנפלו כשהם מממשים את תפקידם, עד כלות.

נעה, נעם, ששי והקצין הנעלם

בשבת ההיא, נעה חנוכה ממפלסים הייתה בחודש תשיעי. נעם, בעלה, יצא לעבודה ותוך מספר דקות – כמות משוגעת של "צבע אדום". נעם כותב לה "אני חוזר אלייך". לא חולפות חמש דקות, היא מספרת ואני מקבלת את השיחה הקשה בחיי: אהוב ליבי נפרד ממני בטלפון: "נועה סליחה ירו בי". הוא בוכה. בוכה אמיתי מהלב, לא כי כואב לו פיזית אלא כי הוא לא הצליח לחזור; בצומת שער הנגב ירו בו מחבלים. "אתה נשאר בחיים" אני צועקת עליו, "צא מהאוטו וחפש עזרה, דחוף". הוא יוצא ורואה קצין, מבקש ממנו עזרה. הקצין מעלה אותו במושב האחורי אצלו ברכב. בצומת שדרות, הקצין נפצע מירי של מחבלים. נעם מתקשר בשנית. אני כבר מבינה שיש בקיבוץ חדירה, מבקשים מאיתנו לסגור דלתות חלונות להישאר בממד. אין לי קליטה, אני חייבת להבין שנעם ניצל. הוא מתקשר מצומת מבקיעים והחייל נעלם לו. אני שומעת את הקול החלש שלו, את חוסר היכולת לדבר. אני מתחננת אליו: "נעם תוציא יד מהחלון". מד"א והמשטרה לא עונים לי, אני חסרת אונים. פתאום עולה לי על הקו שלומי ששי, שלו אנחנו חייבים את חיינו. שלומי הוא חבר ממפלסים שיצא לרוץ באשקלון ונתקל במחבלים בדרכו חזרה לקבוץ. הוא מוצא את נעם, באפיסת כוחות במושב האחורי של רכב ללא נהג ולוקח אותו לברזילי ברכב של החייל. נעם ניצל. אבל הקצין איננו, איש לא דרש עד כה את הרכב…
לנעה החלה ירידת מים. בניטה, הפרמדיק האלוף שלנו וחברים מכיתת הכוננות חילצו אותה מהישוב הנצור.
בבית החולים נעם היה מורדם ומונשם שבוע שלם ונועה אושפזה עם רעלת היריון קשה מאוד. מסכמת נעה: "לפני יומיים הפכנו למשפחה, בדיוק ביום החתונה שלנו. הכרנו בקיבוץ, התחתנו בזכות הקיבוץ, הקהילה היא הכוח שלנו."

יולה ונטלי

לפני כמה שבועות, פגשתי בקפה גרג בשדרות את יהודית (יולה) רענן, ששוחררה אמש מהשבי עם נטלי, הבת שלה. בגרג חידשנו קשר לאחר עשרות שנים, אז הכרנו, כיוון שהייתה חברת נפש של בת דודה שלי. היא הייתה אמורה לסיים את הביקור בנחל עוז ביום ראשון, ה 8 באוקטובר.
השחרור המרגש מזכיר לנו את מאות חסרי הישע, שמוחזקים בידיו הברוטאליות של ארגון הטרור, איתו יש לנו חשבון דמים נוקב.

שמוליק, ניר וחברים

שמוליק שגדל בבית זרע ומנהל את הרפת במעגן מיכאל, וניר מנתיב העשרה לקחו על עצמם את הניהול המקצועי ואת סידור העבודה של המתנדבים ברפת מפלסים. איתם נמצאים כעת גילי ואילן, בני הקבוץ, תמיר מכפר ויתקין וסאהר מדלית אל כרמל. התאחדות יצרני החלב בישראל מוודאת שכל הרפתות ביישובי העוטף תחזורנה לפעולה.

מלפני ומאחורי

והשכול בכל.
אמש קברנו את עומר חרמש, הבן של שי, אותו החלפתי בתפקיד ראש המועצה ואת ניצן ליבשטיין, הבן של אופיר, אשר החליף אותי.

אילת ובלהה

אילת מכפר עזה איבדה את הבן שלה ועוד בני משפחה קרובים. בלוויה של בלהה, האמא של האיש שלה, היא שרה בקול בוטח ובאיכות נדירה את "אני גרה מול הים". שאלתי את אילת מאין הכוח לשיר בעוצמה ובדיוק מוזיקלי והיא השיבה לי: "הפוך, זה מה שנותן לי כוח".
הקשיבו לביצוע של ריטה ולמילותיו של יוסי בנאי, בלחנה של ענבל סמדר:

"יש ליופי פה טעם
של עקבות מלחמה,
פה גדלים עשבי זעם
בין פרחי נחמה.
כאן יודעות השפתיים
לחייך לזמן,
כאן בוכות העיניים
כבר שנים מעצמן."
(הוידאו של השיר בתגובות)

שבוע טוב ובשורות טובות,
אלון

האתר שאתה גולש בו עשוי להשתמש בעוגיות (קוקיז) ובטכנולוגיות דומות. על ידי כניסה לאתר אתה מאשר את תנאי השימוש הכוללים שימוש בעוגיות (קוקיז). אישור

חדשות ועדכונים

ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים… אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?” ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים. והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים. האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.

1 בספטמבר 2024

בין עם ישראל לעדה הדרוזית כרותה ברית אחים חזקה, ברית שהלכה והתהדקה מאז ה-7 באוקטובר. בניה הגיבורים, לוחמים אמיצים, שדהרו לחזית בשבת השחורה וממשיכים להילחם מאז בגבורה ונחישות בכל החזיתות. בחודשים מאז, בכל שבעה וביקור ניחומים אצל משפחות שכולות מהעדה הדרוזית אנחנו שומעים מהם על המסירות חסרת הפשרות למדינת ישראל וביטחונה, על הנכונות להקריב בשדה הקרב, ותחושת השייכות העמוקה. אך לצערינו אנחנו נאלצים עדיין לשמוע גם על העלבון ועל האפליה המבישה בקשר אליהם והתביעה הצודקת לתקן את החוק הקיים כך שייראה בעדה הדרוזית כשווה. שווה לא רק בשדה במלחמה, לא רק ברית דמים, אלא ברית חיים. היום העלה חברינו ח”כ אלון שוסטר את הצעת החוק שלו לתיקון חוק הלאום והוספה של ערך השוויון ברוח מגילת העצמאות, אך לצערנו הקואליציה הפילה אותו והחוק לא עבר. נמשיך להאבק למען העדה הדרוזית, סיעת המחנה הממלכתי מחויבת לא רק לברית הדמים בינינו אלא גם לברית החיים.

3 ביולי 2024

יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: ״ומתוך האדמה המדממת, רגליי ננעצו, הכו שורשים״ בשבת ההיא, בין שבילי הקיבוץ שרק יום קודם לכן עוד התרוצצו בהם ילדים שובבים ומאושרים, רמי גולד, חבר הקיבוץ ומגיבורי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים, נלחם בגבורה מול המחבלים שהגיעו לקחת לו, ולכולם, את הבית, ואת הכל. כשהגעתי אתמול לביקור נוסף בקיבוץ בארי, סיירנו גם בשכונה החדשה שנמצאת בבנייה וצפויה להכיל מעל 50 בתים חדשים. הוא הצביע על כביש הגישה החדש שנסלל רק לאחרונה ואמר משפט אחד שריגש אותי – ״תסתכל על זה. זה לא כביש, זו יציקה של תקווה״. בקיבוץ בארי של אחרי השבעה באוקטובר, לא סוללים סתם כבישים, לא בונים עוד בתים ולא יוצקים סתם בטון. יוצקים תקווה וחלומות חדשים. כל בית שיקום וכל שביל שייסלל במקום מה שחרב, עבורם, הם הרבה יותר מ״פרויקט התחדשות״. הם לא מוותרים, ובנחישות, מתוך ההריסות, הם בונים עתיד, נועצים רגליים, ומכים שורשים. הם רואים בכך את משימת חייהם, ועלינו, כמדינה וכחברה, לראות זאת בדיוק כך – בבארי, ובנגב המערבי כולו. זה הניצחון האמיתי".

28 ביוני 2024

צעירי המחנה הממלכתי

הצטרפו לדור העתיד של המחנה הממלכתי והמדינה.

הסיפור שלנו

בואו לשמוע איך הכל התחיל.

חדשות ועדכונים

התעדכנו בכל מה שקורה וכל מה שחדש.

גם אתם מרגישים שחייבים להתקדם?

הצטרפו אלינו!

אייקון וי
אייקון וי

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרינו ברשתות