29 באפריל 2023
ח"כ חילי טרופר: "פגשתי השבוע ישראלים רבים שמסרבים לשנוא. הם לא מבקשים לטשטש מחלוקות, אבל הם רוצים להישאר ביחד.
בחלקה הצבאית בבית העלמין ברמלה, היה אמנם אדם אחד שצעק לעברי.
אבל אלפים אחרים עמדו בדממה ובסיום הטקס ניגשו אלי ואני ניגשתי אליהם. התחבקנו.
לא פגשתי אותם לפני, לא יודע אם אפגוש אותם שוב, אבל שם בין הקברים התחבקנו חזק, כאילו אנו מכירים שנים. חיבוק של משפחה. ככה זה בישראל.
זעקתו של האדם שצעק לעברי, כנראה מכאב, כמו זעקותיהם של נוספים בבתי עלמין אחרים נשמעו.
אבל היו מאות אלפים שהתכנסו בחלקות הצבאיות ברחבי הארץ ושתקו. בחרו להותיר את המחלוקת בחוץ.
רק שאת השקט פחות שומעים.
לכל הקולות יש מקום, בוודאי כשאלה יוצאים מגרונם הנשנק של משפחות שכולות. ובלבד שנכיר גם במקום העצום של מי שבחרו לשתוק ביחד, כולל רבות מהמשפחות השכולות. של הרבים שבחרו לעמוד זה לצד זה – דעות שונות ואמונות נבדלות, אבל בתחושת שותפות עמוקה.
*
המחלוקות אמיתיות. הדאגות מוחשיות. אין טעם לספר שהכל דבש.
הבעיה היא המעבר מחילוקי דעות, פחד ודאגה שמובנים לחלוטין, למחוזות השנאה.
הנה, הרבנית רחל הבר קיבלה השבוע את פרס ישראל על מפעל חיים.
רחל ובעלה הרב ישעיהו הבר ז"ל הצילו את חייהם של למעלה מ1,400 ישראלים, מכל המגזרים והעדות, באמצעות עמותת "מתנת חיים", שמקדמת תרומת כליות אלטרואיסטית.
חשבתי שבדמותה של רחל יש גם כדי לשכך מעט את רוחות השנאה.
יש לי מחלוקות עמוקות עם החברה החרדית. אני מאמין, למשל, שכל ישראלי, גם חרדי, צריך לשרת למען המדינה בשירות צבאי או אזרחי ומתכוון להיאבק על כך.
אבל אני לא עיוור לכך שרחל, כמו אנשי ונשות חסד רבים אחרים, מנהלת אורח חיים חרדי ותורמת תרומה עצומה לחברה הישראלית.
היא מצילה את חייהם של יהודים וערבים, דתיים, חילונים וחרדים. היא עיוורת למוצאים או לעדות. רחל רואה רק את הצו העליון של הצלת חיי אדם. כל אדם.
יש כל העת, והיו גם אמש, גילויי שנאה. הם צורבים כל פעם מחדש.
אבל טוב שיש עדין מספיק ישראלים שמסרבים לוותר על הביחד הישראלי. ביום הזיכרון, ביום העצמאות ובכל ימות השנה.
בסוף השבוע הזה קולם של מי שאומרים – נמשיך להתווכח בעוז, רק שלא נשנא – מהדהד בעוצמה רבה יותר מכל צעקה שנשמעה השבוע.
שבת שלום".