שר התרבות והספורט חילי טרופר: "המפגש הראשון שלי עם דורי (שם בדוי) היה על הספסל בכניסה לבית העלמין ברמלה, כמה ימים לפני הראשון בספטמבר. הייתי אז מנהל בית ספר וראיתי אותו יושב שם עם חבר ומעשן. התיישבתי לידו ושאלתי אותו בן כמה הוא ואיפה הוא לומד. הוא ענה ש"בעיקרון אני עולה לכיתה י' למרות שלא הייתי מכיתה ח' בבית ספר וכרגע אין לי בית ספר כי אף אחד גם ככה לא יקבל אותי." אמרתי לו שאני מנהל בית ספר ושהוא התקבל הרגע. הוא ענה: "תעזוב אותי משטויות, אתה לא מנהל, אין בית ספר שיקבל אותי, והכי חשוב – אני לא תלמיד." ביקשתי את מספר הטלפון שלו ואמרתי לו שהוא עוד ילמד אצלי".

31 באוגוסט 2021

שר התרבות והספורט חילי טרופר: "המפגש הראשון שלי עם דורי (שם בדוי) היה על הספסל בכניסה לבית העלמין ברמלה, כמה ימים לפני הראשון בספטמבר. הייתי אז מנהל בית ספר וראיתי אותו יושב שם עם חבר ומעשן. התיישבתי לידו ושאלתי אותו בן כמה הוא ואיפה הוא לומד. הוא ענה ש"בעיקרון אני עולה לכיתה י' למרות שלא הייתי מכיתה ח' בבית ספר וכרגע אין לי בית ספר כי אף אחד גם ככה לא יקבל אותי." אמרתי לו שאני מנהל בית ספר ושהוא התקבל הרגע. הוא ענה: "תעזוב אותי משטויות, אתה לא מנהל, אין בית ספר שיקבל אותי, והכי חשוב – אני לא תלמיד." ביקשתי את מספר הטלפון שלו ואמרתי לו שהוא עוד ילמד אצלי.

ואכן, אחרי הרבה טלפונים לוחצים ובאיחור אלגנטי של כמה ימים, הוא הצטרף לכיתה י'. כמובן, תוך כדי שהוא מבהיר לי ש"אני בא רק כדי שתרד לי מהווריד, לא כי אני באמת מתכוון להישאר בבית ספר. אמרתי לך – אני לא תלמיד." אחרי עוד כמה ימים אני מודה שהרהרתי ביני לבין עצמי אם מכבש הלחצים היה צעד נכון. ארונות הספרים הופלו בפעם המי יודע כמה על הרצפה, הפח נשרף שוב ושוב, קירות הגבס הפכו לגבינה שוויצרית והשיעורים טבעו בים של צעקות וקללות, ואני תהיתי אם דורי באמת יכול להיות תלמיד אצלנו.
בחרנו לא לוותר.

*

יוני יעיש הוא מוזיקאי מוכשר במיוחד, אך בעיקר איש חינוך יוצא דופן. היום הוא כבר מחנך ורכז בתיכון ברנקו וייס אור יהודה. אבל אז הוא היה מגיע פעם בשבוע לבית הספר כדי לכתוב ולהלחין שירים יחד עם התלמידים.

באחד הימים, כשהבגרות במתמטיקה התקרבה וחסר לנו כוח אדם ביקשתי ממנו לתת יד ולסייע בלמידה לקראת הבגרות. יוני, מהנדס בהכשרתו אף שמעולם לא עסק בכך, כמובן התגייס למשימה בשמחה. המורה למוזיקה הפך לשבועות אחדים גם למורה למתמטיקה.
המשימה שלו היתה ממוקדת – הוא ילמד באופן אישי את דורי. זה שמשדר חוסר רצון ושמאתגר אותנו כל יום מחדש.
יוני התיישב ליד דורי בשולי הכיתה והתחיל ללמד אותו מתמטיקה. בתחילה לא היה זה לימוד שמיועד לבגרות כי הפערים היו גדולים מדי. רצינו שהוא ירגיש חלק ולפחות ילמד את הידע הבסיסי. שיחווה הצלחה מסוימת.

אך די מהר, ובאופן שהפתיע אותנו, הבגרות הפכה להיות יעד ריאלי. במשך שבועות ישבו להם יוני ודורי בשולי הכיתה במשך שעות ארוכות ולמדו מתמטיקה. כמו בסרט שמנסה לקצר את ההתפתחות וכל שנייה נותן קלוז-אפ על עוד חוברת מתמטיקה שהסתיימה, כך זה היה אצלם. דורי השלים פערים של שנים, ובמעשה שדמה לקסם הוא ניגש לבגרות במתמטיקה. שורה ארוכה של מורים שפשפו עיניים בתימהון למראה דורי המתיישב לעשות את הבגרות במתמטיקה. שובל ארוך של פחים מעושנים, חוברות קרועות, התקפי זעם, היעדרויות ממושכות, כמו נזרק בבת אחת הצִדה. דורי עשה את בחינת הבגרות.

משם הוא כבר המשיך לתעודת בגרות מלאה ותעודת הצטיינות על שינוי, דרך והתמדה. היו כמובן גם נפילות מפעם לפעם, אך הן נותרו בצִלה של הדרך המוארת.

מחר מתחילה שנת הלימודים. חינוך זה תמיד מסובך, בתקופת קורונה הכל מסובך אף יותר. כמה טוב שיש תלמידים כמו דורי שלמרות כל הקשיים מתגברים וכמה טוב שיש אנשי חינוך כמו יוני, שלא מוותרים אף פעם.

שנה טובה.

בתמונה עם ילדיי הצעירים, דולב שעולה לכיתה ו' ועפרי שעולה לכיתה ד'. בהצלחה!".

האתר שאתה גולש בו עשוי להשתמש בעוגיות (קוקיז) ובטכנולוגיות דומות. על ידי כניסה לאתר אתה מאשר את תנאי השימוש הכוללים שימוש בעוגיות (קוקיז). אישור

חדשות ועדכונים

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ: ״דיון חירום בנושא קריסת משרתי המילואים ומשפחותיהם״. תנו לזה רגע לשקוע, לכותרת הזו. זה נושא הדיון שהתנהל אתמול בבוקר בכנסת, בוועדה לפיתוח ולחיזוק הנגב והגליל, ביוזמת ראש הוועדה ח״כ מיכאל ביטון. זה דיון חשוב. אבל במדינה מתוקנת, הוא פשוט לא מתקיים. במדינה מתוקנת, לא היינו צריכים להביא לכנסת את משפחות משרתי המילואים שקורסות תחת הנטל כדי שיוכלו להשמיע את קולן, כדי לאפשר להן מקום לזעוק מדם ליבן. מדינה מתוקנת הייתה עושה כבר מזמן את הדבר המובן מאליו, ופשוט דואגת להם, כבר מהיום הראשון. היא הייתה דואגת להם למעטפת בכלל התחומים, ואומרת להם – ״אתם משלמים מחיר יקר כל כך, ואנחנו כאן, ונדאג לכם״. ישבתי שם מולם אתמול והתביישתי. התביישתי בעיקר בגלל הפער העצום בין הפעילות של לוחמינו הגיבורים בשבע הזירות, לבין מה שקורה כאן בכנסת. הפער שבין לוחמינו, שנמצאים בטנק, בספינה ובמארבים ביחד, ללא הבדלים – לבין הניסיון של הקואליציה לקרוע אותנו בתוך הבית.

12 בנובמבר 2024

ח"כ חילי טרופר: "חבר הכנסת אריה דרעי אמר היום כי “בשבועות הקרובים נוכל להסדיר שבני הישיבות יוכלו לשבת ללמוד ללא הפרעה, ללא בעיות של צווים”. בשבועות הקרובים כן ישלחו צווים למילואימניקים בפעם הרביעית או החמישית בתוך שנה, והם יקראו ויקרעו מתוך משפחתם, פרנסתם וחייהם כדי להגן על המדינה. בשבועות הקרובים שוב יוארך שירותם של לוחמים בסדיר, שנלחמו בתוך שנה אחת בעזה ובג’נין ובלבנון. הם ימשיכו להקיז את דמם למען העם והארץ. במדינה אחת יהיו מי שילמדו “ללא הפרעה וללא בעיות של צווים” ומי שיסכנו את חייהם שוב ושוב. ואני תוהה כיצד עומדים מול אלוהיהם מי שמרגישים נוח לשלוח את אחיהם למלחמה ולא לוקחים בה חלק?! כיצד יש מי שנאבקים לשבת ללמוד ללא הפרעה ובלי בעיות של צווים, בזמן שאחיהם נאנקים, מסתכנים ומקריבים?! איזו תורה לומדים בישיבות החרדיות, שמאפשרת להם לראות את אחיהם הנאנקים תחת משא כבד והם אינם נחלצים לסייע?! וכמה רחוקה היא מהתורה שאני לומד בה".

14 באוקטובר 2024

ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים… אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?” ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים. והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים. האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.

1 בספטמבר 2024

בין עם ישראל לעדה הדרוזית כרותה ברית אחים חזקה, ברית שהלכה והתהדקה מאז ה-7 באוקטובר. בניה הגיבורים, לוחמים אמיצים, שדהרו לחזית בשבת השחורה וממשיכים להילחם מאז בגבורה ונחישות בכל החזיתות. בחודשים מאז, בכל שבעה וביקור ניחומים אצל משפחות שכולות מהעדה הדרוזית אנחנו שומעים מהם על המסירות חסרת הפשרות למדינת ישראל וביטחונה, על הנכונות להקריב בשדה הקרב, ותחושת השייכות העמוקה. אך לצערינו אנחנו נאלצים עדיין לשמוע גם על העלבון ועל האפליה המבישה בקשר אליהם והתביעה הצודקת לתקן את החוק הקיים כך שייראה בעדה הדרוזית כשווה. שווה לא רק בשדה במלחמה, לא רק ברית דמים, אלא ברית חיים. היום העלה חברינו ח”כ אלון שוסטר את הצעת החוק שלו לתיקון חוק הלאום והוספה של ערך השוויון ברוח מגילת העצמאות, אך לצערנו הקואליציה הפילה אותו והחוק לא עבר. נמשיך להאבק למען העדה הדרוזית, סיעת המחנה הממלכתי מחויבת לא רק לברית הדמים בינינו אלא גם לברית החיים.

3 ביולי 2024

יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: ״ומתוך האדמה המדממת, רגליי ננעצו, הכו שורשים״ בשבת ההיא, בין שבילי הקיבוץ שרק יום קודם לכן עוד התרוצצו בהם ילדים שובבים ומאושרים, רמי גולד, חבר הקיבוץ ומגיבורי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים, נלחם בגבורה מול המחבלים שהגיעו לקחת לו, ולכולם, את הבית, ואת הכל. כשהגעתי אתמול לביקור נוסף בקיבוץ בארי, סיירנו גם בשכונה החדשה שנמצאת בבנייה וצפויה להכיל מעל 50 בתים חדשים. הוא הצביע על כביש הגישה החדש שנסלל רק לאחרונה ואמר משפט אחד שריגש אותי – ״תסתכל על זה. זה לא כביש, זו יציקה של תקווה״. בקיבוץ בארי של אחרי השבעה באוקטובר, לא סוללים סתם כבישים, לא בונים עוד בתים ולא יוצקים סתם בטון. יוצקים תקווה וחלומות חדשים. כל בית שיקום וכל שביל שייסלל במקום מה שחרב, עבורם, הם הרבה יותר מ״פרויקט התחדשות״. הם לא מוותרים, ובנחישות, מתוך ההריסות, הם בונים עתיד, נועצים רגליים, ומכים שורשים. הם רואים בכך את משימת חייהם, ועלינו, כמדינה וכחברה, לראות זאת בדיוק כך – בבארי, ובנגב המערבי כולו. זה הניצחון האמיתי".

28 ביוני 2024

צעירי כחול לבן

הצטרפו לדור העתיד של כחול לבן והמדינה.

הסיפור שלנו

בואו לשמוע איך הכל התחיל.

חדשות ועדכונים

התעדכנו בכל מה שקורה וכל מה שחדש.

גם אתם מרגישים שחייבים להתקדם?

הצטרפו אלינו!

אייקון וי
אייקון וי

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרינו ברשתות