ח"כ חילי טרופר על הקמת
ממשלת חירום לאומית

22 באפריל 2020

היו שהציעו לנו: "תנו לנתניהו להתרסק עם הקורונה. שהכאבים, המצוקות והכישלונות ידבקו בו ואתם תישארו נקיים", לשמחתי, השפה ואופן החשיבה הללו לא קיימים אצלנו. ב-DNA שלנו, כשיש מצוקה לאומית יש רק אפשרות אחת: להושיט יד ולהתגייס. להיות שותף ולנסות להשפיע. יש רגעים ששיקולים פוליטיים צרים זזים הצידה. כמובן אפשר ללגלג ולגחך בציניות, אבל החובה להתגייס ותחושת האחריות של בני גנץ הן שעמדו מאחורי המהלך להקמת ממשלת חירום-אחדות לאומית. הן ורק הן.

הררי מילים נערמו ואין סוף פרשנויות פוליטיות צופות עתיד נכתבו, אבל תכלס אף אחד לא יודע מה באמת יהיה. מוטב שכולנו נסגל לעצמנו מעט צניעות באשר לצפוי לנו. יתכן שניפול פוליטית כפי שיש שכבר קבעו נחרצות, יתכן גם שנצמח ונגדל כפי שאחרים טענו. וכל תשובה ברצף ביניהם שוות ערך באותה מידה.

אך כל ההתעסקות האין סופית בתועלות הפוליטיות מחמיצה את עומק העניין ואת השיקולים בבסיס ההחלטה: מה טוב לישראל. שהרי – ישראל לפני הכל.

זו בעצם היתה ההבטחה הגדולה שלנו, ההבטחה המכוננת של המהלך הפוליטי כולו, וגם כאשר בחלק מהבטחותינו אנו לא עומדים, על זו לא נוותר: ישראל לפני הכל.

***

אלה ימים קשים לישראל. כמעט כל חוויה שעוברים אזרחי ישראל כעת היא חסרת תקדים. כמובן שנתמודד עם הקשיים ואין צורך ללבות היסטריה. ברוח החג שחלף – עברנו את פרעה, נעבור גם את זה, ובעיקר בזכות הערבות ההדדית המופלאה של הישראלים.

ימים כאלה גם מחייבים חשיבה אחרת ובעיקר פעולות שתואמות את התקופה. למשל, כשמשרד האוצר מעריך שזו תהיה השנה הראשונה בתולדות המדינה שתסתיים עם צמיחה שלילית, דבר שלא קרה גם בשנות הצנע הקשות או בשנה של מלחמת יום כיפור, אז ברור שמשהו דרמטי מתרחש כאן. ברור שנדרשת חשיבה אחרת.

מובן מאליו שהיינו רוצים תוצאות אחרות. כאלה שהיו מאפשרות לגנץ להיכנס ישירות ללשכת רה"מ ולהרכיב ממשלה אחרת וצנועה יותר. אבל חצי מהאזרחים בחרו אחרת ואין לנו המספרים הנדרשים לממשלת החלומות שלנו. מחצית האזרחים שבחרו אחרת לא פחות חכמים מאיתנו ולא פחות אוהבים את המדינה מאיתנו ועימם אני מחפש אחדות. בבסיס השאיפה לממשלת אחדות, שאנו מדברים עליה מיומנו הראשון בפוליטיקה, לא עומדת השאיפה לאחדות עם נתניהו, אלא עם למעלה ממיליון איש שבחרו בו. הם חלק מהעם שלי ואני מחפש לבנות גשרים אליהם. לא להכריע אותם, בוודאי לא לכסח אותם, גם אם לפעמים החוויה היתה שחלקם נהגו כך כלפינו. אחרי שלוש מערכות בחירות ובעיקר על רקע הקורונה יש חובה ואחריות לבחון את מה שנכון בעת הזו. להמשיך להשליך אבנים זה על זה, בוודאי בעת מגיפה בריאותית וכלכלית זה לא משהו שמתיישב עם תפיסת עולמי.

בחרנו בממשלת חירום לאומית משום שמשבר הקורונה, שגם מי שהיו צינים כלפיו בתחילה, כבר מבינים שמדובר באירוע חסר תקדים. משבר שנעמוד בו כמובן, אבל גם כזה שמרסק את הכלכלה, מסכן את הבריאות ומביא לשבר חברתי כואב. אל מול אירוע לא רגיל ראוי גם לבחון את העמדות ואת הפעולות שלנו. כן, המציאות השתנתה, ולפעמים משמעות הדבר שלא נוכל לעמוד בכל מה שהבטחנו. אז יש מי שאמר שצריך להפר את ההבטחה שלא להיתמך על ידי הרשימה המשותפת (ולמען הסר ספק, גם מבחינה מספרית ממשלת מיעוט לא היתה אפשרית) ויש מי שאומר שהיה צריך להפר את ההבטחה שלא לשבת עם נתניהו. ההבטחות שונות, אך הקושי שבהפרת הבטחות, שיושב גם עלי כמשא כבד, זהה.

הסופר דוד גרוסמן, אחד שאינו חשוד בסלחנות כלפי פגיעה בדמוקרטיה ועם זאת, הביע תמיכה בממשלת אחדות כתב: "…משהו בה, במגפה הזאת, אומר שכללי המשחק הפעם שונים מכל מה שהורגלנו בו, עד כדי כך שאפשר לומר שלפי שעה אין כללים למשחק הזה… הטבעת הולכת ומתהדקת: תחילה אמרו לנו, "סוגרים את השמיים". אחר כך נסגרו בתי הקפה האהובים, התיאטראות, מגרשי הספורט, המוזיאונים, גני הילדים, בתי הספר, האוניברסיטאות. בזה אחר זה האנושות מכבה את פנסיה. פתאום יש בחיינו דרמה אסונית בקנה מידה תנ"כי".

הדרמה האנושית הזו מחייבת התגייסות. לשמחתי, בני גנץ התגייס ולוקח אחריות. כך הוא נהג כל החיים, הוא לא מכיר אפשרות אחרת.

ואולי עוד כמה משפטים במישור הפוליטי: האמת היא שאחרי שמנקים את כל המילים הגדולות עמדו בפנינו רק שתי אפשרויות ריאליות, וכל היתר הן משאלות לב במקרה הטוב ואשליות במקרה הרע: או ממשלת חירום לאומית או בחירות רביעיות במועד לא ידוע.

אז יש כאלה שאומרים שהיינו צריכים לחכות עוד קצת, לשנות את סדר הפעולות ולהפעיל עוד כמה מנופים. זה כמובן יותר מורכב אבל יתכן שזה נכון. אך אין בכך לשנות את המציאות היסודית: או בחירות רביעיות או ממשלת חירום לאומית. בחרנו בממשלת חירום ואחדות לאומית.

ההסכם לא מושלם כמובן. להצביע רק על הבעיות בהסכם זה נחמד וקל אבל תמיד צריך לבחור בין אופציות. יש דברים שקשה לי איתם מאוד בהסכם. למשל, בוודאי שהייתי מעדיף ממשלה רזה יותר, ולפחות כחול לבן יוותרו על חלק מאיושי התפקידים כדי למזער מעט את הנזק הגדול. אבל, שוב, יש לבחון את הדברים מול אלטרנטיבות. וטרם פגשתי אצל המבקרים אלטרנטיבה אפשרית, ריאלית ומושלמת.

בחירות רביעיות בעת הזו, אחרי שנה של התכתשויות פוליטיות שהרחיבו קרעים ובעיקר בזמן שלמעלה ממיליון איש איבדו את עבודתם, הורים מבוגרים מבודדים ומחלה משתוללת בבתי אבות, ילדים לא במסגרות חינוכיות וכשהמאבק העיקרי הוא על רכישת מכונות הנשמה ומטושים – לא היו אפשרות מבחינתנו. הישראלים הרבים שליבם, חשבון הבנק והיציבות שבחייהם קרסו, צריכים לפחות ממשלה יציבה. כזו שתוכל לקבל החלטות חזקות ושתוכל להעביר תקציבים לשיקום הכלכלה. אגב, בחירות רביעיות משמעותן להעניק לנתניהו מתנה בדמות עוד תקופה בראשות ממשלת מעבר, בחינם.

כמובן שיש כאב על הפיצול מיש עתיד וחלק מתלם. הם שותפים לדרך ורבים מהם גם חברים ברמה האישית. יש לנו מחלוקת עמוקה בסוגיית ממשלת האחדות ואני לגמרי מבין ומכבד את עמדתם, מקווה שגם להיפך. ובכל מקרה אני מקווה מאוד, שהחברות והשותפות סביב סוגיות שונות, תצלח גם את הימים האלה. אני יודע עד כמה בני ניסה להימנע מהפיצול, אך אין לי רצון להתכתש שוב בענין הזה.

***

ובמבט קדימה.

לא קיפלנו דגלים אלא עשינו ככל יכולתנו למקסם הישגים עבור מה שאנו מאמינים בו ועבורו נשלחנו לכנסת. כמובן שלא השגנו כל מה שרצינו. ככה זה בפוליטיקה, ובחיים בכלל.

מנענו חסינות ממשפט, החזרנו את הכנסת לתפקוד, נטלנו את תיקי המשפטים והתקשורת, לא אפשרנו מעין פיסקת התגברות ספציפית, השגנו וטו על חקיקה בכלל, וכנגד מערכות המשפט בפרט; שינינו את הרכב הקבינט והפכנו אותו למאוזן ואחראי יותר – תחשבו מי יוצא ומי נכנס ותבינו; יוקם קבינט קורונה שסוף סוף יתכלל את כל הטיפול במשבר הגדול, ובעוד שנה וחצי ייכנס בני גנץ לתפקיד ראש ממשלת ישראל. לשמחתי, ולמרות הרעש, רוב מוחלט של מצביעי כחול לבן תומכים במהלכים שלנו. מבחינת רוב מצביעינו אנו דווקא נאמנים ומחויבים לדרך.

לפני סיום, נראה לי שלמרות המחלוקות הלגיטימיות והערכתי גם לחולקים עלי, מוטב שנשתחרר מהחלוקה הדיכוטומית, הכמעט ילדותית, כאילו מי שמחויב לדמוקרטיה ולהגנה עליה נמצא באופוזיציה ומי שמצטרף לממשלת אחדות ויתר עליה. נדמה לי, שהפעולות, הכלים והתפקידים שהושגו בהסכם אפקטיביים הרבה יותר מאשר השיגו חלק מהמבקרים. במובן הזה אני מבקש להישען על דברים שכתב הפרופסור אליקים רובינשטיין, שופט בית המשפט העליון לשעבר, שאין לחשוד בכך שלא נאבק בפגיעה בדמוקרטיה:

"לא אכחד, אפשר להבין את הקושי הערכי ואולי גם המשפטי של ישיבה עם ראש ממשלה הנאשם בפלילים, אך מה החלופה? עוד בחירות? אכן, ממשלת אחדות אינה שידוך אידיאלי. הייתי שם. הייתי מזכיר ממשלת האחדות בין 1986 ל-1990. לא היו אלה נישואי אהבה אלא כורח. אך בנושאי היסוד שטה ספינת ישראל בבטחה, בביטחון, בכלכלה. כולנו בספינה אחת – יהודים וערבים (הזכאים לשוויון זכויות אזרחי מלא, כמובן), דתיים וחילוניים, כל אזרחי המדינה היהודית והדמוקרטית האהובה שלנו".

מתברר, שאפשר להחזיק גם במחויבות העמוקה לדמוקרטיה ולהגנה עליה וגם בצורך החירומי בממשלת אחדות.

זו לא ממשלה שנולדה מאהבה גדולה בין השותפות, אלא מכורח, בשל מגיפה קשה ובעיקר מתוך אהבה גדולה למדינה.

תודה גדולה לכל מצביעי כחול לבן, אלה שתומכים ואלה שמתנגדים. נשתדל לייצג נאמנה את שבשמו נשלחנו ולעשות את המיטב בתוך ימים כואבים ועצובים בישראל.

והלוואי שיבואו ימים טובים מאלה.

האתר שאתה גולש בו עשוי להשתמש בעוגיות (קוקיז) ובטכנולוגיות דומות. על ידי כניסה לאתר אתה מאשר את תנאי השימוש הכוללים שימוש בעוגיות (קוקיז). אישור

חדשות ועדכונים

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ: ״דיון חירום בנושא קריסת משרתי המילואים ומשפחותיהם״. תנו לזה רגע לשקוע, לכותרת הזו. זה נושא הדיון שהתנהל אתמול בבוקר בכנסת, בוועדה לפיתוח ולחיזוק הנגב והגליל, ביוזמת ראש הוועדה ח״כ מיכאל ביטון. זה דיון חשוב. אבל במדינה מתוקנת, הוא פשוט לא מתקיים. במדינה מתוקנת, לא היינו צריכים להביא לכנסת את משפחות משרתי המילואים שקורסות תחת הנטל כדי שיוכלו להשמיע את קולן, כדי לאפשר להן מקום לזעוק מדם ליבן. מדינה מתוקנת הייתה עושה כבר מזמן את הדבר המובן מאליו, ופשוט דואגת להם, כבר מהיום הראשון. היא הייתה דואגת להם למעטפת בכלל התחומים, ואומרת להם – ״אתם משלמים מחיר יקר כל כך, ואנחנו כאן, ונדאג לכם״. ישבתי שם מולם אתמול והתביישתי. התביישתי בעיקר בגלל הפער העצום בין הפעילות של לוחמינו הגיבורים בשבע הזירות, לבין מה שקורה כאן בכנסת. הפער שבין לוחמינו, שנמצאים בטנק, בספינה ובמארבים ביחד, ללא הבדלים – לבין הניסיון של הקואליציה לקרוע אותנו בתוך הבית.

12 בנובמבר 2024

ח"כ חילי טרופר: "חבר הכנסת אריה דרעי אמר היום כי “בשבועות הקרובים נוכל להסדיר שבני הישיבות יוכלו לשבת ללמוד ללא הפרעה, ללא בעיות של צווים”. בשבועות הקרובים כן ישלחו צווים למילואימניקים בפעם הרביעית או החמישית בתוך שנה, והם יקראו ויקרעו מתוך משפחתם, פרנסתם וחייהם כדי להגן על המדינה. בשבועות הקרובים שוב יוארך שירותם של לוחמים בסדיר, שנלחמו בתוך שנה אחת בעזה ובג’נין ובלבנון. הם ימשיכו להקיז את דמם למען העם והארץ. במדינה אחת יהיו מי שילמדו “ללא הפרעה וללא בעיות של צווים” ומי שיסכנו את חייהם שוב ושוב. ואני תוהה כיצד עומדים מול אלוהיהם מי שמרגישים נוח לשלוח את אחיהם למלחמה ולא לוקחים בה חלק?! כיצד יש מי שנאבקים לשבת ללמוד ללא הפרעה ובלי בעיות של צווים, בזמן שאחיהם נאנקים, מסתכנים ומקריבים?! איזו תורה לומדים בישיבות החרדיות, שמאפשרת להם לראות את אחיהם הנאנקים תחת משא כבד והם אינם נחלצים לסייע?! וכמה רחוקה היא מהתורה שאני לומד בה".

14 באוקטובר 2024

ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים… אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?” ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים. והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים. האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.

1 בספטמבר 2024

בין עם ישראל לעדה הדרוזית כרותה ברית אחים חזקה, ברית שהלכה והתהדקה מאז ה-7 באוקטובר. בניה הגיבורים, לוחמים אמיצים, שדהרו לחזית בשבת השחורה וממשיכים להילחם מאז בגבורה ונחישות בכל החזיתות. בחודשים מאז, בכל שבעה וביקור ניחומים אצל משפחות שכולות מהעדה הדרוזית אנחנו שומעים מהם על המסירות חסרת הפשרות למדינת ישראל וביטחונה, על הנכונות להקריב בשדה הקרב, ותחושת השייכות העמוקה. אך לצערינו אנחנו נאלצים עדיין לשמוע גם על העלבון ועל האפליה המבישה בקשר אליהם והתביעה הצודקת לתקן את החוק הקיים כך שייראה בעדה הדרוזית כשווה. שווה לא רק בשדה במלחמה, לא רק ברית דמים, אלא ברית חיים. היום העלה חברינו ח”כ אלון שוסטר את הצעת החוק שלו לתיקון חוק הלאום והוספה של ערך השוויון ברוח מגילת העצמאות, אך לצערנו הקואליציה הפילה אותו והחוק לא עבר. נמשיך להאבק למען העדה הדרוזית, סיעת המחנה הממלכתי מחויבת לא רק לברית הדמים בינינו אלא גם לברית החיים.

3 ביולי 2024

יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: ״ומתוך האדמה המדממת, רגליי ננעצו, הכו שורשים״ בשבת ההיא, בין שבילי הקיבוץ שרק יום קודם לכן עוד התרוצצו בהם ילדים שובבים ומאושרים, רמי גולד, חבר הקיבוץ ומגיבורי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים, נלחם בגבורה מול המחבלים שהגיעו לקחת לו, ולכולם, את הבית, ואת הכל. כשהגעתי אתמול לביקור נוסף בקיבוץ בארי, סיירנו גם בשכונה החדשה שנמצאת בבנייה וצפויה להכיל מעל 50 בתים חדשים. הוא הצביע על כביש הגישה החדש שנסלל רק לאחרונה ואמר משפט אחד שריגש אותי – ״תסתכל על זה. זה לא כביש, זו יציקה של תקווה״. בקיבוץ בארי של אחרי השבעה באוקטובר, לא סוללים סתם כבישים, לא בונים עוד בתים ולא יוצקים סתם בטון. יוצקים תקווה וחלומות חדשים. כל בית שיקום וכל שביל שייסלל במקום מה שחרב, עבורם, הם הרבה יותר מ״פרויקט התחדשות״. הם לא מוותרים, ובנחישות, מתוך ההריסות, הם בונים עתיד, נועצים רגליים, ומכים שורשים. הם רואים בכך את משימת חייהם, ועלינו, כמדינה וכחברה, לראות זאת בדיוק כך – בבארי, ובנגב המערבי כולו. זה הניצחון האמיתי".

28 ביוני 2024

צעירי כחול לבן

הצטרפו לדור העתיד של כחול לבן והמדינה.

הסיפור שלנו

בואו לשמוע איך הכל התחיל.

חדשות ועדכונים

התעדכנו בכל מה שקורה וכל מה שחדש.

גם אתם מרגישים שחייבים להתקדם?

הצטרפו אלינו!

אייקון וי
אייקון וי

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרינו ברשתות