שר התרבות חילי טרופר: "הנערה מפרשת הכדורגלנים" שפגשתי היום היא נערה חכמה, חזקה ומקסימה אך גם שבורה לרסיסים. על גבה הדק וכתפיה הצנומות היא סוחבת כבר מספר שבועות – האשמות, שקרים, רוע ושיימינג שגם מבוגרים ממנה יתקשו לשאת".

14 באוגוסט 2020

שר התרבות חילי טרופר: "הנערה מפרשת הכדורגלנים" שפגשתי היום היא נערה חכמה, חזקה ומקסימה אך גם שבורה לרסיסים. על גבה הדק וכתפיה הצנומות היא סוחבת כבר מספר שבועות – האשמות, שקרים, רוע ושיימינג שגם מבוגרים ממנה יתקשו לשאת.

אני מתעקש לעמוד לצידה. למרות שכבר היה מישהו בקרבת השחקנים שהסביר לי שהן בכלל האשמות בסיפור, אני לא מתבלבל לרגע. לא בגלל שחלילה אני בעמדת חוקר או שופט, את זה נשאיר לחקירת המשטרה. וגם לא מעמדה של מטיף מוסר, שזה ממש לא מתפקידי.

אני מתייצב לצידן מפני שיש כאן נערות שמותקפות באופן פרוע ברשתות, סופגות אש איומה, עלבונות והכפשות נוראיות והן די לבד. אין להן אלפי אוהדים שמחברים שירים לכבודם, תוקפים למענם ומתגודדים סביבם בגיבוי ובאהדה. יש להן רק את המשפחות, שכמובן שבורות גם כן, קומץ חברים ולשמחתי גם כמה דמויות ציבוריות שמתעקשות לעמוד לצידן.

הנערה שאירחה אותי היום, לא יוצאת מביתה כבר שבועות מחמת הבושה והפחד. התמונות שלה והשם שלה הופצו ברשתות, בצירוף קללות וכינויי גנאי. אגב, כל אחד שהפיץ הלאה את שמה, כתובתה ותמונתה גם עבר על החוק, אבל שוב אני כלל לא מדבר בשדה המשפטי, הוא פשוט פירק ממנה עוד חתיכה. כל מי שגידף ופגע עוד קצת בצנעת הפרט שלה, קילף עוד שכבה מהלב של נערה בת 15, ששותת גם ככה. רגע לפני שאתם מוסיפים עוד שמן למדורת השנאה והרוע, שווה שתחשבו על הילדה שלכם או על האחות שלכם.

כרגיל, הבעיה היא לא רק באלפי המקללים, אלא בהמוני השתקנים אל מול האכזריות המשתוללת נגד שתי נערות. כולל השתיקה של השחקנים עצמם.

אין לי עניין להתכתש עם השחקנים, וגם לא להפוך אותם למטרה או לדמון. אבל אם הם כבר בחרו לפרסם פוסט שהגדירו כ"פוסט התנצלות", אני מתקשה להשלים עם כך שהם דילגו בפוסט על הנערות. היה מי שהסביר לי שלו היו מתנצלים בפניהן זה היה מסבך אותם בחקירה – אז לפחות תקראו לאוהדיכם הרבים לחדול ממחול השנאה כלפי הנערות. הנערה סיפרה לי שעד שכבר נרגע קצת, הרי שאחרי פרסום "פוסט ההתנצלות" שוב החל גל אדיר של קללות וגידופים נגדן. האם לא נכון שהשחקנים, בלי קשר למה שהיה מבחינתם באירוע עצמו, יעזרו לפחות לעצור את הגל העכור הזה?

אני כן רוצה לקוות שדמויות חזקות, שחקנים, ראשי קבוצות וסתם אנשים שחושבים שספורט ויחס מכבד לנשים יכולים ללכת ביחד, יעמדו בצורה ברורה נגד מסע השיימינג המכוער.

עבור הנערות המסע הזה קשה לא פחות מהמקרה עצמו.
יש בי תקווה שכאשר פוגעים בנערות, ההתייצבות מול כל אלה תהיה חד משמעית, בלי אפולוגטיקה, בלי חישובים של תועלת משפטית וגם בלי פחד מתגובות כועסות ומבזות של קבוצת אוהדים, גם אם הם לא מעטים והם די רועשים.

להקת "מוניקה סקס" שרה פעם:
"החוק היבש לא נרטב אף פעם
אפילו לא מדמעה של ילדה"

וכשישבתי היום עם הנערה המקסימה והפגועה הזו, והדמעות שלה זלגו, חשבתי שבאמת פחות משנה מה החוק היבש יגיד ומה הפרקליטות תחליט. כרגע יש כאן נערה מצולקת, מושפלת, שמפחדת לצאת מעבר לסף ביתה, שמבינה שכל עיר מגוריה וכל תלמידי בתי הספר בעיר יודעים במי מדובר וקראו עליה את כל התארים המעליבים ביותר, שכל מילת רפש שנכתבת עליה מפילה אותה שוב לקרשים, והיא מרגישה לבד.

היא צריכה אותנו שם, כדי שנעמוד עבורה מול נחשולי הזוהמה שממשיכים להישלח אליה בוואטספ, באינסטגרם, בטוקבקים ולפעמים גם בתקשורת הממוסדת. ואחר כך, כדי שנזכיר לה שהיא טובה, שיש לה תקווה ושהיא לא לבד".

האתר שאתה גולש בו עשוי להשתמש בעוגיות (קוקיז) ובטכנולוגיות דומות. על ידי כניסה לאתר אתה מאשר את תנאי השימוש הכוללים שימוש בעוגיות (קוקיז). אישור

חדשות ועדכונים

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ: ״דיון חירום בנושא קריסת משרתי המילואים ומשפחותיהם״. תנו לזה רגע לשקוע, לכותרת הזו. זה נושא הדיון שהתנהל אתמול בבוקר בכנסת, בוועדה לפיתוח ולחיזוק הנגב והגליל, ביוזמת ראש הוועדה ח״כ מיכאל ביטון. זה דיון חשוב. אבל במדינה מתוקנת, הוא פשוט לא מתקיים. במדינה מתוקנת, לא היינו צריכים להביא לכנסת את משפחות משרתי המילואים שקורסות תחת הנטל כדי שיוכלו להשמיע את קולן, כדי לאפשר להן מקום לזעוק מדם ליבן. מדינה מתוקנת הייתה עושה כבר מזמן את הדבר המובן מאליו, ופשוט דואגת להם, כבר מהיום הראשון. היא הייתה דואגת להם למעטפת בכלל התחומים, ואומרת להם – ״אתם משלמים מחיר יקר כל כך, ואנחנו כאן, ונדאג לכם״. ישבתי שם מולם אתמול והתביישתי. התביישתי בעיקר בגלל הפער העצום בין הפעילות של לוחמינו הגיבורים בשבע הזירות, לבין מה שקורה כאן בכנסת. הפער שבין לוחמינו, שנמצאים בטנק, בספינה ובמארבים ביחד, ללא הבדלים – לבין הניסיון של הקואליציה לקרוע אותנו בתוך הבית.

12 בנובמבר 2024

ח"כ חילי טרופר: "חבר הכנסת אריה דרעי אמר היום כי “בשבועות הקרובים נוכל להסדיר שבני הישיבות יוכלו לשבת ללמוד ללא הפרעה, ללא בעיות של צווים”. בשבועות הקרובים כן ישלחו צווים למילואימניקים בפעם הרביעית או החמישית בתוך שנה, והם יקראו ויקרעו מתוך משפחתם, פרנסתם וחייהם כדי להגן על המדינה. בשבועות הקרובים שוב יוארך שירותם של לוחמים בסדיר, שנלחמו בתוך שנה אחת בעזה ובג’נין ובלבנון. הם ימשיכו להקיז את דמם למען העם והארץ. במדינה אחת יהיו מי שילמדו “ללא הפרעה וללא בעיות של צווים” ומי שיסכנו את חייהם שוב ושוב. ואני תוהה כיצד עומדים מול אלוהיהם מי שמרגישים נוח לשלוח את אחיהם למלחמה ולא לוקחים בה חלק?! כיצד יש מי שנאבקים לשבת ללמוד ללא הפרעה ובלי בעיות של צווים, בזמן שאחיהם נאנקים, מסתכנים ומקריבים?! איזו תורה לומדים בישיבות החרדיות, שמאפשרת להם לראות את אחיהם הנאנקים תחת משא כבד והם אינם נחלצים לסייע?! וכמה רחוקה היא מהתורה שאני לומד בה".

14 באוקטובר 2024

ח"כ חילי טרופר: "רק לפני כמה ימים כתבה רייצ’ל פולין גולדברג, אימו של הירש ז”ל: “כשאני חושבת על הירש הגרון שלי מתחיל להיסגר והעיניים שלי מתמלאות דמעות. אני מתגעגעת אליו כל כך שהעצמות שלי כואבות. הכל כואב. הנשמה שלי צולעת כדי לעבור את הימים והלילות הארוכים… אין לי מילים בשום שפה לתאר את שלומי. מרוסקת, לא מתפקדת, מרוטשת, הפוכה, מופרת, מקוטעת, מעוותת, חסרת שמחה, טובעת…תמיד, תמיד טובעת. לאן נעלם האוויר?” ועם נפש מפורקת ובלי אוויר – רייצ’ל, ג’ון ויתר המשפחות פעלו ללא לאות, טסו בכל העולם, נכנסו בכל דלת שנפתחה ואם נסגרה בפניהם אז דרך החלון, התחננו על חיי יקיריהם, לא נחו לרגע מתוך מחויבות עמוקה, אהבה עצומה וגעגועים עד שהעצמות כואבות. הם האמינו שיקיריהם ישובו בחיים. והנה, אמש הובאו גופותיהם של הירש, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב אחרי שנרצחו בידי מרצחי החמאס האיומים. האחים והאחיות שלנו הוצאו להורג אחרי חודשים ארוכים של גיהנום.

1 בספטמבר 2024

בין עם ישראל לעדה הדרוזית כרותה ברית אחים חזקה, ברית שהלכה והתהדקה מאז ה-7 באוקטובר. בניה הגיבורים, לוחמים אמיצים, שדהרו לחזית בשבת השחורה וממשיכים להילחם מאז בגבורה ונחישות בכל החזיתות. בחודשים מאז, בכל שבעה וביקור ניחומים אצל משפחות שכולות מהעדה הדרוזית אנחנו שומעים מהם על המסירות חסרת הפשרות למדינת ישראל וביטחונה, על הנכונות להקריב בשדה הקרב, ותחושת השייכות העמוקה. אך לצערינו אנחנו נאלצים עדיין לשמוע גם על העלבון ועל האפליה המבישה בקשר אליהם והתביעה הצודקת לתקן את החוק הקיים כך שייראה בעדה הדרוזית כשווה. שווה לא רק בשדה במלחמה, לא רק ברית דמים, אלא ברית חיים. היום העלה חברינו ח”כ אלון שוסטר את הצעת החוק שלו לתיקון חוק הלאום והוספה של ערך השוויון ברוח מגילת העצמאות, אך לצערנו הקואליציה הפילה אותו והחוק לא עבר. נמשיך להאבק למען העדה הדרוזית, סיעת המחנה הממלכתי מחויבת לא רק לברית הדמים בינינו אלא גם לברית החיים.

3 ביולי 2024

יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ: ״ומתוך האדמה המדממת, רגליי ננעצו, הכו שורשים״ בשבת ההיא, בין שבילי הקיבוץ שרק יום קודם לכן עוד התרוצצו בהם ילדים שובבים ומאושרים, רמי גולד, חבר הקיבוץ ומגיבורי הצנחנים במלחמת יום הכיפורים, נלחם בגבורה מול המחבלים שהגיעו לקחת לו, ולכולם, את הבית, ואת הכל. כשהגעתי אתמול לביקור נוסף בקיבוץ בארי, סיירנו גם בשכונה החדשה שנמצאת בבנייה וצפויה להכיל מעל 50 בתים חדשים. הוא הצביע על כביש הגישה החדש שנסלל רק לאחרונה ואמר משפט אחד שריגש אותי – ״תסתכל על זה. זה לא כביש, זו יציקה של תקווה״. בקיבוץ בארי של אחרי השבעה באוקטובר, לא סוללים סתם כבישים, לא בונים עוד בתים ולא יוצקים סתם בטון. יוצקים תקווה וחלומות חדשים. כל בית שיקום וכל שביל שייסלל במקום מה שחרב, עבורם, הם הרבה יותר מ״פרויקט התחדשות״. הם לא מוותרים, ובנחישות, מתוך ההריסות, הם בונים עתיד, נועצים רגליים, ומכים שורשים. הם רואים בכך את משימת חייהם, ועלינו, כמדינה וכחברה, לראות זאת בדיוק כך – בבארי, ובנגב המערבי כולו. זה הניצחון האמיתי".

28 ביוני 2024

צעירי כחול לבן

הצטרפו לדור העתיד של כחול לבן והמדינה.

הסיפור שלנו

בואו לשמוע איך הכל התחיל.

חדשות ועדכונים

התעדכנו בכל מה שקורה וכל מה שחדש.

גם אתם מרגישים שחייבים להתקדם?

הצטרפו אלינו!

אייקון וי
אייקון וי

רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרינו ברשתות