ח"כ מיכאל ביטון: "על גבורתם של אזרחי העיר אילת, שדרות וקהילות רבות אחרות

מאה אלף ישראלים מתושבי עוטף עזה, שדרות, אופקים ואיזור צפון הארץ שוהים יחד במלונות ובמגורים ארעיים בכל רחבי הארץ. מעל לחצי מהם נמצאים בעיר אילת שהפכה לעיר מארחת במלוא מובן המילה. מארחת לא רק במובן שהיא מאפשרת למשפחות להתארח במלונות בתחומה, אלא ממש מציעה סיוע, תמיכה ופעילות פרו אקטיבית מול משרדי הממשלה.

התחנה הראשונה – עיריית אילת. השתתפנו, חברי הכנסת פנינה תמנו שטה, יצחק פינדרוס, אנוכי, ושר הרווחה יעקב מרגי בסקירה של ראש העיר, אלי לנקרי. העיר אילת, הפכה לעיר חזית מאוימת אסטרטגית ואף נורו לכיוונה טילים מתימן, על ידי החות׳ים שמופעלים גם הם על ידי משטר הטרור של איראן. זאת נוסף למיקומה הרגיש במפגש מדינות, והיותה עיר מבודדת. ראש העיר הדגיש שהעיר לוקחת על עצמה, מתוך אחריות וברצון את המשימה הלאומית שבצידה גם הנטל הלא מבוטל של אירוח המפונים. עם זאת, על מנת שהעיר תוכל להתמודד עם המציאות החדשה לאורך זמן ויתאפשר לה באמת להציע ריפוי למשפחות ולרבים שעברו תופת יש להקצות לכך את המשאבים הנדרשים ובתוכם הקמת מרכז חוסן, הקמת מרכז סיוע למניעת פוסט טראומה (עליו עוד ארחיב בהמשך), הקמת עיר אוהלים, כמו גם הבטחת הביטחון של התושבים מפני איומים בטחוניים נוספים כאמור. כל אלה דורשים שמשרדי הממשלה, ובראשם האוצר, יקצו כספים במהירות – גם אם המשמעות היא להתחשבן רק בדיעבד. אלה יאפשרו לשלטון המקומי, שהוכיח עד כה וגם בתקופת הקורונה כי הוא יודע לנהל אופרציות מן הסוג הזה.

במהלך הסקירה, יצאתי לחדר צדדי כדי לקיים זום עם חברי פרלמנט אירופאיים, במעמד יו״ר הכנסת אמיר אוחנה. סיפרנו להם על סיפורי הגבורה ועל המראות הקשים וקורעי הלב של האזרחים, רודפי השלום, שנפגעו במתקפה הרצחנית. אחד הדברים המעודדים שעלו בשיחה היא ההבנה ואפילו ההכאה על חטא שנשמעה במהלך השיחה והגיבוי והאמפתיה שמדינת ישראל ואזרחיה זוכים לה ממי שידעו להיות מאוד ביקורתיים כלפינו בעבר.

מבניין העירייה המשכנו למוקד העירוני, שבו מתקבלות שיחות מאזרחים וראשי הקהילות ונענות במהירות וביעילות. על האופרציה המרשימה מנצחת מרלן רוזנפלד ולרשותה צוות של 12 עובדים שעוסקים בהכל, החל מפערים בחדרי אירוח וכלה בחלוקת ציוד ומזון. בעניין זה גם סייעתי בשינוי ההגדרה שאיפשרה רכישת מזון יבש שהשימוש בו כמעט לא רלוונטי בתנאים שלא מאפשרים בישול במלונות ונדרש לאפשר לרכוש גם מזון טרי או מוכן.

משם יצאנו לכיוון קהילת ניר עוז המתארחת באחד המלונות. כיבדתי את בקשת הקהילה לקיים את הביקור בשקט. ישבתי בפינת המלון עם חבר מיוחד במינו, אודי גת, מבלי לפנות באופן יזום לחברי הקהילה שספגה באופן יחסי את הפגיעה הקשה ביותר במלחמה – אחד מארבעה חברים בה נפגע או נרצח. אודי, שהיה ראש המועצה חבל אילות, נקרא לדגל לסייע בכלל ההיבטים של שיקום ותמיכה בקהילה שנפגעה בעוצמה בלתי אפשרית, באופן יעיל וכזה שמאפשר חזרה לשגרה חדשה עד כמה שניתן, הרחק מהקיבוץ.

זהו לא דבר מובן מאליו שקהילה שספגה מהלומה כה קשה משקיעה מאמצים בלהישאר מחוברת גם כשחבריה נפוצו בין מלונות ובתים של בני משפחה ברחבי הארץ. חלק מחברי הקיבוץ, גיבורים אמיתיים, חזרו לחיות בו ושומרים על הגחלת, תחת איום בטחוני, בתנאי מחיה קשים. אני מצדיע להם ובטוח שהעוז שלהם יאפשר להם לשקם את שאבד.

לקראת ערב, הגענו לקהילת נירים, להשתתף בערב שירה ותפילה יוצא דופן, באירגון מופתי של ׳רבנות ישראלית׳ – קבוצה מגוונת של רבות ורבנים מכל הזרמים. קיבלנו עלון שירים ותפילות ששימשו כבסיס לשיח כואב אך גם מרומם לעיבוד הטראומה והכאב הבלתי נגמר. בין השירים, נכסי צאן הברזל שלנו, גם שרנו את ׳לו יהי׳ של נעמי שמר. אי אפשר להתעלם מהמילים החזקות שמקבלות משמעות עכשווית: ״אם המבשר עומד בדלת, תן מילה טובה בפיו״ או ״תן להם לשוב הלום״. אכן, כל שנבקש – לו יהי.

אני עצמי, בחרתי לקרוא בפני הקבוצה האינטימית והמיוחדת הזאת את התפילה למען שלומם של חיילי וחיילות צה״ל. עשיתי זאת עם דמעה בעיני ובגרון ניכר, לא יכול שלא לחשוב על שלושת ילדיי שמשרתים בצה״ל, על בני הזוג של בנותיי ועל כלל חיילי וחיילות צה״ל, בסדיר ובמילואים.

אירועים מן הסוג הזה מקיימת התנועה יחד עם מכון שלום הרטמן והמכללה באורנים בקרב קהילות מפונים רבות ברחבי הארץ. אנו זכינו שתנחה אותנו מור שמעוני, שברגישות ומקצועיות ידעה לנווט את השיח ולאפשר במה מכובדת לחוויות, תחושות וסיפורים.

לקראת הלילה, פגשתי את חברתי יהודית אוליאל, סגנית ראש העיר שדרות, שפונתה עם קהילתה למלון. התיישבנו לשיחה בלובי המלון בו היא שוהה ואט אט הצטרפו לשיחה עוד רבים. חקלאים מיתד וממבטחים ששיתפו בחשש ובחוסר המענה הנדרש להם להבטחת המשך מפעל חייהם. יצאתי מהשיחה עם רשימת מטלות, ואף במהלכה, קרוב לשעה חצות, ניהלתי מספר שיחות עם גורמים במשרד החקלאות שהבטיחו להידרש לסוגיות. ענף החקלאות, שגם לפני המלחמה ידע קשיים נמצא כעת במצוקה אמיתית, ברמה האישית של החקלאים וברמה הלאומית של בטחון המזון והכלכלה הישראלית. לא בכדי קיימנו שני דיונים בנושא במעמד שר החקלאות רק השבוע ונמשיך ביתר שאת בהמשך – נבטיח שחמאס לא ינצח בכך ששדות ישארו נבולים, נדאג שהחקלאות תמשיך לצמוח, ביתר שאת.

למחרת, התעוררנו לבוקר בו חגג אלמוג דודאי מקיבוץ נירים בר מצווה. הוא היה אמור לחגוג אותה בקיבוץ, אך בשל הנסיבות עשה זאת במלון. בתוך כל העצב, הצליחה המשפחה וחברי הקיבוץ לשמוח לרגע – שמחה אמיתית, משפחתית, זכר לימים נורמליים. ניגשתי להוריו, ריקי ואמיר, והבטחתי להם שאארח אותם ואת אלמוג המתוק בכנסת ובעיר ירושלים – כמתנת בר מצווה מאוחרת, אחרי שתסתיים המלחמה. יחד איתי הגיע השר אופיר סופר, ויחד עימו גם ישבנו לשיחה עם הנהגת הקיבוץ ועם תושבי המקום, חברי והפעיל החברתי אבי דבוש. שוחחנו על האפשרויות השונות לשמירה על הקיבוץ והקהילה, הם הכניסו אותנו ממש לקודש הקודשים של המחשבות שלהם על שלבי הביניים בהובלת הקיבוץ מבית מלון לאתר זמני ואף אל פיתרון קבע, וכמובן על הפערים ועל מעורבות המדינה הנדרשת. אני מודה להם על כך ומחויב ללוות אותם ככל שאוכל במסע הזה.

לקראת סוף היום, קיימנו את אחת הפגישות המשמעותיות ביותר שהתקיימה בחמ״ל האזרחי שמנהלים ׳אחים לנשק׳ ו׳מטה הייטק׳ שבין יתר הפעילויות המבורכות לא מזניחים את נושא בריאות הנפש והפוסט טראומה. שמעתי מזיו קופ, איתן הרצל, ד״ר הדס שהרבני סיידון ואחרים על המאמצים שלהם לאפשר טיפול פסיכולוגי ראוי למפונים. ועל הפערים הקשים במערך שהם מנסים להקים. החל מיצירת מרחב בטוח – חדר לטיפול שבו פסיכולוג יכול לשבת עם אזרח ולהעניק טיפול וכלה במשאבים, מערך סדור ושיטת פעולה שתאפשר סינרגיה בין הגופים השונים: פיקוד העורף, משרד הבריאות, הקהילה, עיריית אילת ועוד גורמים שיכולים לסייע בכך.

בדיון שקיימנו בכנסת בנושא הצעתי להקים מנהלת שתיקרא מטרי״ה (מרכז טראומה ייעודי הוליסטי). שמחתי לראות שישנו גם מודל שגיבשו בחמ״ל והבטחתי שנמשיך לקדם, במהרה, את הקמת המערך מול כלל הגופים. תוך כדי הפגישה, שוחחתי עם פיקוד העורף ועם שר הבריאות – אני מקווה שהמאמצים אכן יבשילו להקמת המערך הכה חשוב הזה, בשילוב ידיים של כל גופי הממשלה, צה״ל והחברה האזרחית.

אחד הדברים היפים שמתגלים במלחמה, הוא היכולת להפשיל שרוולים ולעבוד, ליצור שיתופי פעולה לא מובנים מאליהם בין הצבא, הרשויות, משרדי הממשלה והחברה האזרחית. הפתרונות היצירתיים כגון הבאת קרוואנים וחדרי טיפול יבילים לחניון מלונות הם רק חלק מהדברים מעוררי ההשראה שמתגבשים בימים אלה ומחמם את הלב לראות שהחשיבה צופת העתיד קיימת גם בימים אלה כמעט בכל גזרה.

משם המשכנו לשני מלונות נוספים, לפגוש את מפוני שדרות. פגשתי קהילה חזקה – שידעה תופת וקשיים גם לפני המלחמה, ומתמודדת כעת עם מציאות חדשה ורחוקה מהבית. אני מלא הערצה לתושבים שבתעצומות נפש פינו את עירם כמעט כליל ונשארים יחד במקומם החדש, תומכים זה בזה ומנהלים שגרה לא פשוטה בלובי המלונות. במהלך הביקור, ניגשו אליי אנשים יקרים שביקשו תודה על כך שהגעתי לבקרם. גם בקיבוץ נירים, אישה מבוגרת ויקרה ביקשה להודות לי. לכולם השבתי – זו גדלות נפש להגיד דבר כזה בזמן כזה. אך אני חושב שההפך הוא הנכון – אני, אנו, אלו שצריכים להודות לכם, על השמחה וההשראה על כך שאתם אלה ששרדתם, מתחילים את המסע לריפוי ולתיקון לאט ובכוחות על אנושיים.

לאילת עוד אשוב בקרוב – רבה העבודה ורבים האנשים והקהילות שזקוקים יותר מתמיד לנוכחות שלנו, להקשבה, למעשים, להתערבות המדינה ולתמיכה שתבטיח למזער את הנזקים שנוצרו".